אם ישאלו אותי עלייך אומר שאתה המאהב המושלם.

אתה יודע לפלרטט איתי,

לגרום לי להרגיש מיוחדת.

אתה יודע לגעת בי, 

בעדינות ובאותה מידה באגרסיביות כמו שאף אחד אחר עוד לא נגע.

אתה יודע לשגע אותי,

לגרום לי לצרוח מתשוקה.

אתה יודע להיות כל כך איתי ובתוכי ברגע אחד

ולהשאיר אותי נזקקת לך באחר.

אתה יודע לגרום לי לצחוק,

לחייך לי את החיוך הזה שלך ולהשאיר אותי חסרת מילים אל מולך.

אתה יודע להיות שם דווקא כשאני צריכה שקט ממך

אבל להיעלם לי כשאני הכי צריכה אותך.

אם ישאלו אותי עלייך אומר שעכשיו אני מבינה,

אתה המאהב המושלם ולא בן הזוג המושלם.

אתה אדיש אליי ומצליח לגרום לי להרגיש לא שפויה,

אתה יכול להצית אותי ולכבות אותי באותה השניה,

אתה יכול לגרום לי לרצות למות ולחיות בו זמנית 

אבל אתה לעולם לא ראית אותי בוכה,

מעולם לא ידעת לומר את המילה הנכונה,

לא לחצת מספיק חזק כדי שאשבר ואתן לך להכנס.

אתה המאהב המושלם,

יש בך קצת מכל דבר שאני צריכה,

ולמרות שכשאנחנו אחד בשנייה,

מסובכים רגליים,ידיים ולשון

אני מרגישה יחידה,

לנצח ארגיש איתך על אש קטנה.

אתה המאהב המושלם, 

ורק על זה אומר לך תודה.

T.

אז כנראה שמישהו שם למעלה מתכנן תכניות עבורי, לא רק שאנחנו לא דועכים הוא תופס תאוצה.

מאז שבועיים שלושה אחרונים כאילו פתח עליי במתקפה, חסרת רחמים, לא מתפשרת, אגרסיבית- בדיוק כמו שאני אוהבת.

הגבר שאני מנסה לברוח ממנו משיג אותי בצעדי ענק ואני במקום לרוץ רק מאיטה את צעדיי, שיחות מהבוקר אל תוך הלילה עד שאחד מאיתנו נופל וקורס וממשיכים בבוקר שלמחרת.

הודעות בויפרנדיות למדיי, מתעניינות, דואגות ומאידך ממלאות אותי בתשוקה בלתי נגמרת אל הבלתי מושג.

לא יכולתי להסתכל לך בעיניים היום, אני מודה, הישירות שלך תוקפת ומאגפת אותי מכל כיוון ואני נותרת חסרת אונים. 

שלא נדע אני נשמעת כמו קורבן.. אין לטעות אני מחזירה מלחמה, קרב הוגן בהחלט, אבל הדרך היחידה שלי לנצח בו מבלי לצאת שרוטה היא חוסר האמונה, אסור  לי לטעות, אסור לי להאמין, אסור לי לסמוך.

אתה צעצוע ומשחק לימים החולפים, יקירי בחיים האמיתיים לעולם לא היינו מחזיקים מעמד, אני עם חוסר השפיות שלי ואתה.. אתה היית אוכל אותי בחיים.

אם חשבתי שלא נשארו לי הפתעות, אתה מספק לי אחת חדשה בכל יום שעובר,

נחנקת מהעיניים שלך, משתגעת מהמילים שלך.

ואני מזוכיסטית שלא יודעת שובע, שוברת את כל ההגנות, רומסת כל שאריות של שפיות, לא מאמינה לעצמי ועל עצמי.

כמו התמכרות לכאב של קעקוע.

כמו לגרד עד שכואב.

כמו לבכות עד שאין אוויר.

לצרוח עד שלא נשאר קול.

אני אאבד את עצמי, מוכנה לנפילה, יודעת שעד שלא ייכאב מספיק אני לא אשתחרר.

מזוכיזם טהור. כאב שמטהר את הנשמה. תשוקה בלתי אפשרית.

התחיל איתי גבר נשוי, אמר שהם פרודים, לא גרים ביחד כבר תקופה והקשר בכלל בקרשים.

ולעזאזל הוא עשה את זה טוב, האמנתי לו, אחרי שהאחרון בגד רק חיפשתי קרש הצלה, מהמחשבות ומעצמי. 

התחיל איתי גבר נשוי ואני נפלתי למלכודת. כמה דייטים בגן עדן עד שהתחילו לצוץ החלקים האפורים.

פיפטי שיידי שלי, כמה הייתי רוצה לנהל איתך שיחה אמיתית, שאוכל להוציא את כל מה שיושב לי על הלב, שאוכל להאמין לכל מה שיוצא לך מהפה.

הייתי צורחת את נשמתי עד שלא נותר בי אוויר, הייתי מטיחה בך את כל העלבונות שנצטברו בי בתקופה האחרונה.

הייתי אומרת לך איך הפכת לי את הלב, איך בכל פעם שאני רואה אותך עובר לידיי הייתי רוצה שהדברים ייראו אחרת, שנכיר במציאות שונה, קצת יותר מוקדם לפני שמאוחר.

הייתי מספרת לך כמה חיפשתי מישהו כמוך או שאלו רק המשחקים והעמדות הפנים? היו לי מיליון ואחת שאלות לשאול שאוכל לחפש את התשובות בעיניים שלך, בעיניים שאני טובעת בהן מבלי יכולת לשלוט בזה. 

רוצה להאמין שהסיפור שלנו לא סתם, שיש משהו מאחורי כל השיחות לתוך הלילה, שיש משהו מאחורי החיוך הממיס שלך שחונק אותי בכל פעם מחדש מבלי שאוכל לנשום עד שתפנה ותלך ממני.

היית מגלה איך הפכת לחולשה שלי, איך מגבר שנתתי בו אמון התדרדרנו לחוסר אמון, ציניות מוחלטת, כעס ורצון להתפוצץ ולבסוף השלמה. עברתי איתך בחודש וקצת פרידה ממערכת יחסים שלמה, איך לבסוף השלמתי שאני חלשה לידך, שאני רק מייחלת שלא תדע עד כמה חזקה ההשפעה שלך.

ואני רוצה לצעוק עד כמה זה מכעיס, לא פייר, לא ברור מי לעזאזל חושב שזה מצחיק להעמיד אותי במצב כזה?

אני רוצה להתפוצץ עד כמה שאני מרגישה רע עם עצמי, אבל יקירי אני לא עומדת בפניך, לא יכולה לדמיין את הניתוק ממך.

אז לפעם הבאה, לפני שתחליט שאתה בוחר בי שוב...

תחשוב שוב, ואולי כדאי שתברח, אני לא אחראית לתוצאות.