אם ישאלו אותי עלייך אומר שאתה המאהב המושלם.

אתה יודע לפלרטט איתי,

לגרום לי להרגיש מיוחדת.

אתה יודע לגעת בי, 

בעדינות ובאותה מידה באגרסיביות כמו שאף אחד אחר עוד לא נגע.

אתה יודע לשגע אותי,

לגרום לי לצרוח מתשוקה.

אתה יודע להיות כל כך איתי ובתוכי ברגע אחד

ולהשאיר אותי נזקקת לך באחר.

אתה יודע לגרום לי לצחוק,

לחייך לי את החיוך הזה שלך ולהשאיר אותי חסרת מילים אל מולך.

אתה יודע להיות שם דווקא כשאני צריכה שקט ממך

אבל להיעלם לי כשאני הכי צריכה אותך.

אם ישאלו אותי עלייך אומר שעכשיו אני מבינה,

אתה המאהב המושלם ולא בן הזוג המושלם.

אתה אדיש אליי ומצליח לגרום לי להרגיש לא שפויה,

אתה יכול להצית אותי ולכבות אותי באותה השניה,

אתה יכול לגרום לי לרצות למות ולחיות בו זמנית 

אבל אתה לעולם לא ראית אותי בוכה,

מעולם לא ידעת לומר את המילה הנכונה,

לא לחצת מספיק חזק כדי שאשבר ואתן לך להכנס.

אתה המאהב המושלם,

יש בך קצת מכל דבר שאני צריכה,

ולמרות שכשאנחנו אחד בשנייה,

מסובכים רגליים,ידיים ולשון

אני מרגישה יחידה,

לנצח ארגיש איתך על אש קטנה.

אתה המאהב המושלם, 

ורק על זה אומר לך תודה.

T.

אז כמעט עשיתי את זה. רק כמעט. 

בקצה הנוגע של ממש- וברחתי. ברחתי, הדחקתי והעלמתי. כנראה שהילדה הטובה עם משקפי הקריאה הכריעה את כף המאזניים לטובתה. כמעט והפגתי את הלבד, ברגע שההרומונים השפיעו על החשיבה.

ואני יודעת שחלקכם תהיו מספיק נדיבים להציע הצעות בעקבות הפוסט הנ"ל, אבל הסירוב שלי הוא הסיבה לכך שהתכנסנו כאן היום.

אז ברגע שעמום של יום שישי בערב הורדתי טינדר והחלטתי למתוח את גבולות היצרים והמילים שלי פעם נוספת. הלייקים זרמו, לא בררנית יתר על המידה הרי הבטחתי לעצמי שלמחרת בבוקר אני מוחקת את האפליקציה וכרגיל המאתגרים ביותר הם אלו שהMatch לא מגיע אחרי הלייק שלי ואני צריכה לחכות ללייק שלהם..

יום שבת- הוא סימן לייק ולא שלח הודעה מייד. אחרי כמה שעות נשלחה הודעה שהפיגה את השעמום שלי מנסיונות החרישה המתישים למבחן המתקרב. 

שיחה קלילה, נחמד מאוד, חיצוניות טובה לכל הדעות, כמובן שמנסה ישירות לקבוע לאותו ערב, תת ההכרה שלי מתריעה שמחר מבחן ואני נאלצת לדחות את היצרים שלי מלהתפרץ ולקבוע למחרת. בינתיים מחליפים מספרים והשיחה עוברת לוואטסאפ.

מהר מאוד מתחילות להגיע תמונות והבחור קצת מתאמץ יתר על המידה, מגלגלת עיניים ושולחת תמונות חזרה שלא מסגירות שום חלק בגוף.

כפי שאמרתי ההורמונים עלו לי לראש וברגע אחד החלטתי ללכת על זה עוד באותו היום, לאחר שכל היום אני רק מדמיינת איך אגיע אליו לדירה אדחוף אותו לקיר אקח את השליטה ואשים סוף לאיפוק המתמשך שגזרתי על עצמי. רק המחשבה עליי מעליו עפה לשמיים הופכת לי את הקרביים. אין צורך שאוסיף במילים את ההמשך בטוחה שהמחשבות שלכם כבר המשיכו אותי לבד.. 

אבל וכאן מגיע האבל הגדול, כמו בכל פעם, המחשבות השניות מתחילות לצוץ, תת ההכרה שלי מנידה בראשה כאומרת "חסרת תקנה, תשלטי בעצמך" ואני מתחילה לחשוב פעמיים. ככל שהזמן התקרב כך החששות שלי גברו ולבסוף כפי שציינתי בתחילה, נכנעתי לחששות ולילדה הטובה שאני. המפגש בוטל הבחור נשלח לדרכו בטענה כזו או אחרת שהשאירה אותו מיואש מהטיזינג חסר התוצאות שלי. 

יש לומר, אני לא מאוכזבת יתר על המידה. ההרגשה הסופית ששמרתי על עצמי למשהו טוב כמו שאני רוצה עושה את שלה ומרגיעה. 

אבל אני תוהה לעצמי, למה? למה אני? הבחורה שלא דופקת חשבון ועשתה את שלה במקומות הכי לא צפויים עבורה רק כי רצתה לסמן וי.. הדבר היחיד שנותר לי הוא זה ולא משנה כמה אנסה עוד לא הצלחתי לשבור את המוסכמות שלי ולסמן עליו וי. תמיד חייבת להכיר לפני, לדעת עם מי יש לי עסק, לתכנן אסטרטגיה- פריק קונטרול עד הסוף.

אז מה אתם אומרים? יש הצעות איך לשבור את הגבול האחרון שלי? 

מחכה לשמוע את החוויות שלכם ואת העצות לאיך להתגבר על המחסום..

נשיקות, מיס טי.