אני שונאת דייטים.

אני שונאת להתלבש ולהתארגן בשביל משהו לא ידוע, להתאפר ולמדוד 4 זוגות עקבים בשביל משהו שאני יודעת מראש את הסוף שלו- להיגמר.

אני שונאת את זה שאני צריכה להקים מבצר ולהעמיד חיילים לפניך

ואני שונאת את זה שאתה מצליח למוטט אותו בחיוך אחד.

אני שונאת שנכיר ונצא וכבר אחשוב על להכיר אותך להורים ואני שונאת שאז תחליט שזה הזמן המושלם לשבור לי את הלב.

אני שונאת את זה שאני זמנית, אקראית, הבחורה שלא נשארת הרבה

שונאת להשתעמם ממך ויותר מזה שונאת שאתה לא מצליח להכיל אותי- את כל השדים, השגעונות והשריטות.

אני שונאת שאתה מתאהב בי כשאני כ"כ מפחדת להתאהב בך.

אני שונאת להכיר אותך לחברים ושונאת להכיר את החברים שלך.

אני שונאת שצריך לחשוב כ"כ הרבה לפני כל משפט שאנחנו אומרים, כי אח"כ אנחנו רק מחממים את הפופקורן ואוכלים סרטים.

אני שונאת שלא עושים דייט בסקס הראשון כי אני יודעת שבוודאות אתה לא תתקשר עם רדת האור האחרון.

ומי בכלל אמר שצריך לאהוב? 

מי בכלל החליט שזו התכלית? 

אנחנו אקראיים, ארעיים, בחיים של האחר.

אני שונאת שאני כבר לא מאמינה שיש אדם אחד שאיתו אבלה את כל החיים

ועוד יותר כשבכל פעם מחדש יש את הקול הקטן שקורא לי לא לוותר.

אני שונאת שאתה לא מחכה לי בכל לילה במיטה, ישן או ער, ערום או לבוש.

ואני שונאת שאני חושבת על זה עכשיו, באמצע הלילה-

מתגעגעת לחום, לחיבוק, לחצי התעוררות כשאני מתגנבת למיטה וליד שנזרקת, מקרבת, עוטפת..

אני שונאת אותך,

שונאת שאתה לא קיים,

או שעוד לא באת,

שלא מצאתי אותך או שלא חיפשתי מספיק.

     כדי שאהיה שוב שלמה.

מיס טי.