down to happiness

אז לא רשמתי פה מסיבה די ברורה..נפלתי חזק ואיבדתי שליטה שוב.

עם כל הלחץ של הבגרויות ושל בית ספר כנראה איבדתי את עצמי תוך כדי,אני לא מתפקדת טוב בלחץ.

כותבת את זה אגב אחרי בולמוס כמובן ומקווה כמו תמיד שזה האחרון,

אף אחד לא יודע את זה עליי,האכילות הכפיתיות החרטות והאשמה העצמית העצומה שבאות אחרי,כי איך בעצם אפשר להסביר את זה למישהו שלא יודע מה זה לעבור דבר כזה? להיות בדכאון ככ קשה שהדבר היחידי שמצליח לנחם אותך זה אוכל שגם זה לא להרבה זמן ואז מה? אין לזה סוף זה תמיד שם מחכה שאפול לדכאון שוב..

לא יודעת כמה אני שוקלת,וגם לא רוצה לדעת.לפחות לא עכשיו..

אתחיל לספור קלוריות ולעדכן באופן סדיר ממחר.