אפלה מוחלטת, זה איפה שאני הייתי, חושך חזק יותר מזה של הלילה עצמו.
פחדתי מאוד, רציתי לצאת, לא רציתי להשאר באפלה
פתאום הופיע אור קטן בצבע זהוב והתחיל להתקדם קדימה הלכתי בעקבותיו,
הוא הוביל אותי למסדרון מאוד ארוך שלא נראה שיש לו סוף,
הלכתי לאורך המסדרון עד הסוף והייתה שם דלת, פתחתי אותו לכדי חריץ
האור שבקע משם סינוור אותי אז סגרתי אותה, אחרי כמה דקות החלטתי
עם עצמי שאני נכנסת לשם ולא משנה מה יש שם.
פתחתי את הדלת עם הסוף והאור עטף אותי מכל
הכיוונים, לרגע אחד לא ראיתי כלום וברגע השני הכל התחיל להתבהר.
הייתי ביער ולא סתם יער, יער עצום עצים ענקיים עבי גזע עם צמרות שנראה שהם עד השמיים.
היה שם שביל קטן מרוצף באבנים, ושמעתי קול בראשי קורא בשמי
הקול היה נעים כמו ליטוף קטן בראש.
הלכתי בשביל ונכנסתי לקרחת יער ענקית,
היא עמדה שם, וחיכתהבין העצים הענקיים והאור שנכנס בין העצים והצמרת הארוכה והגבוהה
הפך את היער למקום זהוב יותר, הדשא נראה מנצנץ
קול מנגינת הציפורים מילא את היער, הרוח הנושבת הרעידה והזיזה את הצמחייה
קדימה ואחורה, הרעש של פכפוך המים ממקור של נחל כלשהו נשמע בקרבה.
היא נראתה כמו רוח קסומה המשתלבת ביער,
פרוותה של הזאבה הייתה לבנה כשלג , טהורה
עיניה היו צהובות
היא הייתה יפייפיה.
היא התחילה לצעוד לכיווני
ושהייתה במרחק כמה סנטימטרים ממני,
פתאום הרגשתי משהו מוזר כאילו נגעו בי אבל בפנים
ושמעתי קול יפה וברור של אישה בראשי
"שלום לך שמי לונה"
לרגע נבהלתי ולא הבנתי מאיפה הקול הגיע
עד שקלטתי שהיא דיברה אלי טלפתית.
היא המשיכה בדבריה
"אני המאלכית השומרת שלך,
אני חייבת ללכת אבל לפני זה אני רוצה שתדעי שהעולם שלכם
נמצא בסכנה. בני האנוש בסכנת קיום ואנחנו חייבים להלחם"
שאלתי אותה
"איך אני אדע מה לעשות? איך אני אדע שכל זה אמיתי?"
הזאבה השיבה
"את ילדתי אחת מהמובחרות שלנו,
בחרנו בך כדי להלחם ולשקם את כוכב הלכת כדור הארץ
את לא כמו כולם את זה תזכרי, נשלחת לכוכב זה כדי לשנות אותו , את ועוד רבים כמוך."
עניתי
"איך אני אדע מה לעשות ומתי, אני בסך הכל תלמידת תיכון רגילה"
היא סיפרה לי
שאני לא בת אנוש רגילה, הנשמה שלי עברה 5 עולמות
בכוכבי לכת אחרים
ושהולכת להיות מלחמה גדולה מאוד.
"את חייבת ללכת ותזכרי אני תמיד אשמור עלייך לא משנה היכן שתיהי"
לפני שהספקתי להוסיף מילה
היער התעמעם התחלתי לראות מטושטש והעצים נעלמו, הקולות נפסקו,
חזרתי לחשיכה ואז פתחתי עיניי.
הייתי במיטה, לקח לי רגע להזכר איפה אני וצריך לקום לבית הספר,
השעה הייתה 6:35 בבוקר , אני מאחרת להסעה.
התארגתי לביצפר ויצאתי מהבית,
כל אותו היום חשבתי על החלום שחלמתי.
האם זה חלום? זה לא יכול להיות אמיתי זה חייב להיות חלום
אבל הדברים שלונה אמרה לי נשמעו כייכ אמיתיים ולא סיפורים שהראש שלי
ממציא, כייכ קשה לי להאמין שזה היה יותר מחלום,
אבל הפרטים שראיתי והכל נראה כייכ אמיתי כאילו חוויתי את כל החושים שלי במקום הזה
כאילו זה באמת הייתי שם ולא סתם תמונות שרואים בראש בלילה.
עם המחשבות האלו העברתי את רוב היום.
ומאז אותו החלום עבר חודש
והחלום לא חזר על עצמו ולא חלמתי על הזאבה הזאת שוב,
אבל מידי פעם נזכרת בו כי זה משהו שקשה לשכוח
ותוהה האם זה אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
