: BlackCoco

יש לי בעיה רצינית, ברגע שאני מתחילה לצאת עם מישהו, זה לא יוצא לי מהראש. אז אני חושבת שאולי לכתוב על זה יעזור לי (די טפשי מצדי המחשבה הזאת, לא?)

בקיצור, מי שקרא את הפוסט הראשון שלי (אני ממליצה, אחלה של סיפור) בטח בכל זאת לא זוכר את י', בכמה מילים, למד שנה מעלי, אנחנו מכירים שלום שלום, בפורים הינו ביחד והיה כיף, אחרי זה הוא אמר שהוא לא יכול כרגע ושהוא ידבר איתי כשהעיניינים ע מישהי ירגעו, לא דיברנו בערך בכלל מאז..

לפני שבועיים אני מקבלת ממנו הודעה, (איזה כיף שאפשר פשוט להסתכל ולראות מה הוא כתב, למרות שזה מחזק את המחשבות שלא יוצאות מהראש)

הוא כתב כמה דברים בנוגע למה שהיה אז עם המישהי האחרת בפורים

ואז

י': אז רציתי לדבר איתך מתישהו שאת יכולה לשבת על קפה או משהו

ואז שאלתי כזה מה הוא עושה בצבא וזה והוא שאל איך בבצפר ואיך במגמה

ואז

י': בקיצור אני חוזר היום מהצבא את רוצה לשבת על קפה או משהו? 

י': אם כמובן את לא עסוקה מדי לחייל שבוז כמוני

ואז קבענו שנדבר מחר ואז לא התחשק לי וזה קצת הלחיץ אותי אז אמרתי לו שאני לא יכולה וקבענו לשבוע הבא

מפה לשם אתמול הגעתי אליו הביתה.

עכשיו חזרה דקה לפורים ולפוסט הראשון, שנינו שכבנו על מיטות נפרדות (כן-יש לנו בבצפר חדר עם שתי מיטות שאפשר לנעול מבפנים) והיה חושך והיו קצת דיברוים ואז אמרתי לו "אתה מכיר את זה שמישהו נותן לך מלא רמזים?" או משהו כזה, וכמה שניות אחרכך הוא היה מעלי (בקטע טוב)

אז חזרה לאתמול, דיברנו על המיטה שלו 

ואז

י': תרשי לי לצטט לך מישהי, "את מכירה את זה שנותנים לך מלא רמזים" 

עכשיו, בהתחלה לא קלטתי ישר, ואז אמרתי לו שהוא אמר את זה או שאני אמרתי ואז הוא אמר שהוא מצטט אותי.

קודם כל הוא הוכיח שהוא זכר את זה ולא רק את מה שבא אחרי השיחה. ודבר שני, אין דבר שני זה פשוט הרגיש ממש טוב

ואז

אמרתי משהו על זה שאני שונאת שבנים מדברים על זה לפני שהם מנשקים אותך או משהו ושצריך פשוט לעשות את זה ואז זה מה שהוא עשה.

מפה לשם אחרי שהדברים נרגעו התחלנו לדבר וזה היה נהדר. 

ממש איש שיחה כלבבי. יש לנו המון במשותף בגלל המגמה (קולנוע) למרות שהרפרטואר שלי בקולנוע לא גדול כמו שלו, וגם למדנו באותו בית ספר שהוא בית ספר מאוד מיוחד, אז אפשר לדבר עליו שעות. היה לי ממש חבל שהיתי צריכה ללכת, אבל ממש שמחתי שבאתי (אה כן, ממש התלבטתיאם ללכת אליו הביתה כי זה כאילו רומז ממש ש"באתי לזיין" (לא באמת) אבל עדין...)

אחרי זה הלכתי למסיבת הפתעה/בריכה. ילדת היומולדת הגיעה עם כיסוי עיניים, כולנו עמדנו שם דוממים, שלושה טלפוניםפ מוכנים ומקליטים, שלושה רובי קונפטי מוכנים לאש. כולנו מתאפקים לא לצחוק, שקט מוחלט, היא מתקרבת, היא ממש קרובה, צלצול של טלפון ילדת היומולדת מכוסת העיניין "אויש נו באמת!!!" וכולנו פצחנו ב"הפתעה" ויורי הקונפטי ירו והחרכנו אותה לפתוח את הפה ושתשתה איזה אלכוהול שבטח כולם זוכרים מה הוא היה חוץ ממני. נכנסנו לבריכה וצפנו על בלוניםפ (רגילים, של יומולדת ) כמו ילדים קטנים, קפצנו ושיחקנו מלחמת תרנגולות או איך שלא קוראים לזה ולמרות שהחברים היותר טובים שלי לא היו שם, היא לי כיף, וראיתי שיש לי חברים, ויש לי חברה, ואני נהנית פה במסיבת בריכה ויש אלכוהול (שאומר שאנחנו כבר גדולים) למרות שלא שתיתי כי חזרתי בנהיגה.

אה ועוד פרט שולי ממש לגבי אתמול, סגרתי טיסה לניו יורק עם שתי חברות. לחודש. אמאלה. המלצות, מישהו?

תמונה בשחור ואפור, משהו שצילמתי השבוע בגשר בתל אביב קרוב למוזיאון תל אביב. בטח למלא אנשים יש תמונה כזאת , אבל למי אכפת? לא לי...