אז בעודי יושבת בבייביסיטר, וקוראת את הספר שכבר דיברתי עליו, ״למה גברים אוהבים ביצ׳יות״, התחשק לי לנשנש. אם לומר את האמת, אני לא יודעת אם יותר התחשק לי לאכול, או שיותר נמאס לי לשבת ולחקות ש י׳ מערב פורים יתקשר. אני מעדיפה בהרבה לחכות בקוצר רוח כשהטלפון בכיס במטבח מאשר על השולחן בסלון.
(החלטתי שאם עד מחר בצהריים הוא לא מראה סימן חיים אני שולחת לו סימן שאלה, ולפי התגובה שלו אני אסיק מסקנות ואחשב מסלול מחדש)
מפה לשם אני מחטטת במטבח, כמו כל בייביסיטרית, כשבראש חולפות לי מחשבות בניסוח של הדרכה.
סטופ
מכירים את זה שאתם קוראים ספר או רואים סרט או סדרה או הצגה או וואטבר והשפה שבה משתמשים בה נדבקת לכם. למשל אם הסופר מרבה להשתמש בתאור של ״אני הולכת….. אני מתיישבת ומסתכלת על….. הוא מעיף אלי מבט, בטח הוא חושב שאני….״
אז פתאום בראש, במקום מחשבות רגילות של ״אמן יש להם מילקי״ מתחלפות ב ״אני פותחת את הדלת הימנית של המקרר ומתאכזבת. גם בדלת השמאלית אין את מעדן המילקי, ואפילו לא יולו, התקווה האחרונה שלי היא המגירה. אני מושיטה יד באיטיות ומפחדת מהאכזבה, שמכה בי כמו ברק.״
(אוקיי אולי קצת הגזמתי)
בכל אופן.. קראתי מדריך לנשים, ואז התחשק לי לכתוב מדריך בעצמי.. ואולי זה יותר בשביל הכיף שלי בלכתוב אותו מאשר בשביל לתת עצות..
אז אחרי ההקדמה הזאת שהיא אולי קצת ארוכה מידי בשביל בלוג, הנה המדריך:
.1.
אוכל:
רוב ההורים יאמרו לך בפעמים הראשונות שתבואי ״תרגישי חופשי לקחת אוכל״ או בכל ניסוח אחר.
אם הם אמרו את זה, מצוין, יש לך לגיטימציה קטנה (דגש על הקטנה) לאכול להם חלק מהפסטה שהיתה במקרר.
אני כותבת את זה בתוך בייביסיטר, ולא בתור אמא, אז אם יש פה איזה אמא שרוצה לתקן אותי, אני אשמח לשמוע.
הכי חשוב לדעתי, זה להיזהר מהחטיפים. אם הילדים וההורים חמודים, תמיד תיזהרי במה שאת לוקחת. למשל, סיפור אמיתי (גם אם ממש קשה להאמין לו) שקרה לי הרגע. מצאתי את החטיף באמת אחד האהובים עלי, אבל נשארו רק שניים. עכשיו, אני יודעת שיש להם שתי בנות (פלוס אחד או אחת בדרך, אם מישהו מתניין) ואני גם יודעת שאם ישאר רק אחד, מחר תהיה פה וואחד מהומה.
מבחינתי זה לא משנה אפילו אם ההורים ידעו שזאת אני שאכלתי, כי חבל לי על הבוקר שיהרס בבית הזה.
לגבי לאכול דברים אחרים, אני ממליצה על דברים שבאים בסיר, כמו פסטה ואורז, או שקדים או כל דבר שיש ממנו הרבה, כי ככה הם לא שמים לב, הקלוריות נעלמות, וכולם שמחים :)
.2.
להרדים את הקטנים:
אם הילד/ה ממש קטנים, סביר להניח שההורים ילמדו אותך איך להרדים אותם, (נגיד תפיחות על הגב) ואם הם לא אומרים, תשאלי. אחרי שעה וחצי של נדנוד רועש את ממש לא רוצה לגלות שיש לו בובה על המדף העליון שמשתיקה אותו ברגע.
אם הם בגיל גדול יותר, נגיד 4-7, תבהירי להם שהולכים לידון עכשיו. תסכמי מראש על מספר הסיפורים, ושימי לב שהם לא ארוכים מידי.
טיפ חשוב- אם את שמה לב פתאום שנפלת על ספר רב מלל, אל תתביישי להעביר כמה עמודים בדפדוף אחד. בדיסקרטיות כמובן. על אחותי הקטנה זה תמיד עובד, ומציל אותי מקריאה מפרכת על הארנב שלא ידע לקפוץ (המצאתי בזה הרגע- נדמע דווקא נחמד, לא?)
אם הם גדולים, נגיד 9-14, ויש להם אחים קטנים, תשתמשי בחשיבות הדוגמה האישית.
״נועה, תעלי בבקשה ראשונה לצחצח, תהווי דוגמה לרון״.
עוד שיטה להעלות למיטה כשיש הרבה אחים, היא לשחק משחק שאת/ה טובים בו, למשל איפה אפי. שיחקתי את זה עם שלושה אחים (לא כולל הפצה המתקתקת של בת שנה וחצי שישנה באותו הזמן) ואמרתי להם שכל פעם מי שמפסיד נגדי הולך לישון. במקרה הזה חשוב לדעת שאת עומדת לנצח. אל תתני לעצמך להפסיד, כי אם הם מנצחים, את לעולם לא תצליחי לגרום להם לישון עד שלא יפסידו. אני לדוגמה, הצאתי את איפה אפי רק אחרי שמצאתי כבר כמה מהדמויות.
דבר אחרון לגבי שינה, את צריכה לדעת מראש מה את תעשי אם הילד יתעורר באמצע שיש עריכה מקבילה, ועומדים לגלות מי האחרון שיגיע לשטיח של רון שחר, הבלונדיניות או ההומואים (יש כאלה גם העונה, נכון?) אם יש כמה קטנטנים, רוצי כאילו את הבלונדינית מהמירוץ למיליון כי אם הוא מעיר את השאר אז זה כבר יהיה בלתי אפשרי, ותהיי חייבת להתקשר להורים, ונכשלת במשימה.
אם את מכירה אותו, ואת יודעת שלפעמים הוא סתם מרעיש מתוך שינה, ושב58% מהמקרים הוא לא באמת מתעורר, לא נורא אם תחכי לגלות מי חוזר לארץ. לפעמים זה שתגיעי לחדר שלו במהירות של בלונדינית מזיעה סתם יעיר אותו, כי מי יכול לפספס את המחזה?
.3.
טיפ קצר: תשאלי איך מדליקים את הטלוויזיה. אחרי אירוע אחד של ביישנות ויובש שנמשך שלוש שעות את כבר לא תהססי לשאול, וזה לא שאני מפגרת, יש טלויזיות שצריך ללחוץ על כמה כפתורים בשלטים שונים כדי להדליק.
יש לי שאלה להורים:
מה אתם חושבים על בייביסיטר ש״נרדמת בשמירה״? לגיטימי או פסול? אני אף פעם לא יודעת..
אני מרגישה שאני כותבת יותר מבלוגרים אחרים, אז אני אפסיק כאן היום, למרות שממש כיף לי לכתוב.
אם בא למישהו לשמוע עוד, אשמח לדעת :) אם אתם הורים ואתם חולקים על דעתי, תגיבו, אני אשמח לשמוע.
שבת שלום, ועוד חג שמח (מתי בדיוק החג הזה באמת?!)
(נב- כתבתי את זה אתמול בערב ואני מפרסמת עכשיו, י׳ עדין לא חזר אלי!)
כשהילדה מתעוררת והספר מחכה.. שחור ואפור:
ו<>ו
כינוי:
BlackCoco
בבלוג זה
בכל הבלוגים
