עותק מקורי

אני לוגמת מהיין, נותנת לו לזרום במורד הגרון באיטיות מענגת. הוא קריר ומעט מתוק. בדיוק כמו שאני אוהבת.
הוא יושב לידי ומסתכל לי בעיניים. המבט הזה שלו חודר לתוכי כמו זיכרון רחוק ואני מרגישה את הלהט בוער בי.
הוא כאילו מפשיט אותי בעיניים. מפשיט את הנשמה שלי, את הכאב.
הוא לוקח ממני את הכוס ומניח על השולחן. מרים את היד שלו ומעביר אצבעות על הלחי שלי. ואז על השפתיים.

אני מחייכת בביישנות. הוא מלטף לי את השיער. לא מפסיק להסתכל לי בעיניים לשנייה.

נשמע תיפוף מזעזע, לא יציב בחזה שלי, כאילו ציפור גדולה נלכדה בין הצלעות שלי, מנסה לנשוך את עצמה למוות.

היא נרקבת בשקט בתוכי כמו שאני נרקבת מתחת לעור שלי, בחיוך מלנכולי , שהונח יחד עם סיגליות על קבר של גופה מתפרקת.
הם אמרו לי שאני מושכת מזל רע. האם אני גם מושכת רוע מאנשים אחרים? האם זאת אשמתי או אשמת הגורל?