בס"ד
אז הלכתי לראות את המחזמר בילי אליוט ואני לא ממליץ עליו בכלל.
למה?
לכאורה מדובר במחזמר מעולה - התרגשתי, צחקתי, בכיתי, שמחתי. מהסרטון המוזר ההוא שהיה בהתחלה ועד שכל השחקנים קדו בפנינו לבושים בחצאיות טוטו וכל הקהל נעמד על הרגליים נכנסתי לשעתיים וחצי מסחררות ומשכרות חושים. השירים, העלילה, הדיאלוגים, הריקודים, הצבעים, חוויה מדהימה. באמת. התחברתי לדמות הראשית, חוויתי איתם את ההצלחות וההפסדים, ולמרות קטע ביזארי שבו (אזהרת ספויילר) בילי אליוט והחבר ההומו שלו רוקדים כשהם לבושים בבגדי נשים עדיין נהנתי מכל רגע.
אז למה אני לא ממליץ עליו?
כי נהנתי מדי!! כשההצגה נגמרה וחזרתי הביתה הייתי ממש עצוב שהחוויה המדהימה הזאת הסתיימה ועכשיו אני חוזר לחיי המשמימים, בהם אף אחד לא פוצח בשיר פעם ב5 דקות. וזה לא קרה לי רק בבילי אליוט, זה קרה לי בכל מחזמר שראיתי. הדברים האלה מכניסים אותך לעולם צבעוני ויפהפה אבל הם נגמרים מתישהו, ואז הכל נהיה אפור ומשעמם ומדכא. אם לא הייתי הולך לבילי אליוט הייתי הרבה יותר שמח עכשיו כי לא הייתי מתגעגע לשעתיים וחצי הקסומות האלה במשכן לאומנויות הבמה.
אל תלכו לבילי אליוט!!!
כינוי:
לאונרדו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
