כבר בערך שבוע שאני לא מפסיקה לחשוב על זה שאני טסה לביקור בישראל, ושאני הולכת לראות את אהובי בן זוגי. 8 חודשים לא ראיתי אותו ובזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב עליו אפילו לא לשניה. חושבת על שיחות שהיו לנו ושיחות שנעשה, מקומות שהיינו בהם, בדיחות שצחקנו מהן, וכמובן כל מיני תנוחות שונות שהתנסינו בהן. אני מוצאת את עצמי בוהה בחלל ומדמיינת איך אני מחבקת אותו כשאנו צופים בטלוויזיה, או שהיום צפיתי ב'אח הגדול' והתחלתי לבכות כי איציק נישק את נטלי ודימיינתי איך בן זוגי מנשק אותי. עד לכזה מצב הגעתי...אהבה היא דבר מורכב. איך יודעים שזוהי אהבת אמת? האם יש גבול לאהבה? אני מרגישה שאיתו זה הדבר האמיתי. הוא כמו אוויר לנשימה בשבילי ואני מדיימנת את המשך חיינו יחד. אבל גם עם הבחור הקודם הרגשתי ככה. מה השתנה? מה נכון? לכל סיר יש כמה מכסים?
אני לא מצליחה לישון נורמלי כבר שבוע. אני מרגישה שאני צריכה אותו לידי במיטה. אני מתעוררת ומחפשת אותו והוא לא לידי. אני חושבת שזה הכל מההתרגשות שאני אראה אותו, אבל חשבתי שזה יהיה דווקא להפך - שאני אהיה ממש רגועה כי הנה, אני הולכת לראות אותו. אבל לא. לא מצליחה לתפקד, לכן אני מעידפה להיות בעבודה כי שם לפחות אני מצליחה לחשוב על דברים אחרים גם.
אהבה היא דבר מורכב. לפעמים אני חושבת שאנחנו ממש דומים ולפעמים נדמה לי שאנחנו כל כך שונים שאני מתפלאת שבכלל מצאנו אחד את השני. אבל אני אוהבת אותו כל כך. כבר חמש שנים וחצי אנחנו יחד ועדיין אני מקבלת צמרמורת רק מזה שהוא מחזיק לי את הפנים ומסתכל לי בעיניים כמו אל תינוק מגודל. אני כל כך רוצה כבר דירה משלנו. היא תהיה כזו מגניבה וביתית וכיפית. מאפרות צבעוניות וגיטרה ורעשנים קטנים ושטיחים נעימים בצבעים בוהקים ומוזיקה עשרים וארבע שעות ביממה. גבר שלי חתיך.
הוא כזה חתיך, אם רק הייתם רואים אותו...
וכשאנחנו עושים אהבה... מלאכים קטנים יורדים מהשמיים ומוחאים כפיים, תינוק מזהב נולד איפשהו בעולם, פורח פרח ופרפר יוצא מהגולם. משהו משובח.
איך נרדמים עם כל המחשבות האלה?
נסי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
