אני מסטולה חרמנית ועצובה כהרגלי

המחשבות שלי נוטות לנדוד הרבה. אני חושבת על הרבה דברים די אקראיים, ועוברת ממחשבה למחשבה די מהר, אבל יש כמה דברים שתמיד אוחזים בי. דברים שלא משנה כמה אני מרוכזת בדברים אחרים, זה חזק יותר מהכל. זה תמיד יהיה ברקע, אני תמיד ארגיש את זה

מעניין אותי איך זה היה מרגיש אם היו קושרים אותי. אני אוהבת לחשוב על עצמי במצב של חוסר אונים. אני חושבת שהסיבה שאני נשלטת במיטה זה בגלל בעיות פסיכולוגיות כאלה ואחרות. אני מרגישה הרבה יותר בנוח לתת לבן אדם להחליט הכל בשבילי, אני מרגישה מאוד בנוח לתת לבן אדם שאני סומכת עליו את כל כולי ולעשות כל מה שהוא יגיד. אין לי כוח להתחיל לחשוב למה זה ככה אבל זה לא כזה רלוונטי מבחינתי.

אני מדמיינת אנשים רוכנים מעליי ולא נותנים לי לזוז. מכים אותי, מושכים לי בשיער, גורמים לי לבכות. יורקים עליי. אני מפנטזת על עצמי במצבים הכי חסרי אונים שאני יכולה להיות בהם, אבל אני בעצם מרגישה הכי בטוחה בהם. מתגעגעת לרגעים כאלו

הלוואי שהייתי טיפה פחות מזוכיסטית, כאילו זה מגניב שזה בקטע מיני כן הכל טוב ויפה אבל כשזה בכל אספקט של החיים זה קשה. אני גורמת לעצמי לסבול ולאו דווקא מבחינת כאב פיזי

הפוסט הלך למקום ממש אפל, אבל זה רק כי כשאני מתחילה לכתוב אני פשוט זורמת עם מה שאני חושבת עליו באותו הרגע.

אני לא מפרסמת פה הרבה ואני לא יודעת אם למישהו אכפת, אני לא יודעת אם אני מעדיפה להאמין שכן אני פשוט לא רוצה להדאיג אנשים.

אני בסך הכל די בסדר. כאילו, אני עצובה, אבל לא יותר מדי. ואני מסתדרת

^^

לקח לי זמן להתחיל להתאושש מהצלקות שהשארת לי, ואני לא יודעת מתי הם יחלימו לגמרי, אבל זה בסדר, כי אני מרגישה יותר טוב עכשיו.

אני בטחתי בך ונתתי לך את האמון שלי. סיפרתי לך הכל. היית כמו אח גדול, כמו מנטור בשבילי, החבר הכי טוב שלי. המילים שהוא אמר לי מרגישות כמו סכינים כל פעם שאני חושבת עליהן, כל פעם שקראתי מחדש את ההודעות הנבזיות שהוא רשם לי. מחקתי את כל השיחות, כי זה לא מגיע לי לקרוא את הדברים האלה שוב ושוב ולהפגע כל פעם מחדש.

עברו מאז חודשיים וקצת, ובקושי דיברנו. אחרי שרבנו לא יכלתי לגעת בעצמי למשך כמה שבועות מרוב שנגעלתי מעצמי. הדברים שאמרת חלחלו כל כך עמוק והיה לי כל כך קשה להשתחרר מזה. באיזשהו שלב הבנתי שאני סתם מייסרת את עצמי, שאתה לא שווה את זה ושאני לא צריכה לתת לעצמי להרגיש רע בגלל אנשים כמוך.

וכמה שאהבתי וכמה שאני אוהבת וכמה שסמכתי והערכתי.

כבר לא כמו פעם