מודה. הלכתי לישון מיואשת ביום שלישי וקמתי הרבה יותר מיואשת ביום רביעי. לא משנה באיזה תחום בחיים , תמיד מיאש להרגיש שהמצב שאני חווה ברגע מסוים בעצם אף פעם לא ישתנה. אף פעם. מה שקרה הוא שיהיה. זה מה שהרגשתי ביום רביעי בבוקר. גררתי את עצמי לאוטו ונסעתי לבית גבריאל בצמח לארוע של העבודה. התקשתי להסתיר את הבאסה. היא השתלטה עלי פיזית. ואז עלה על הבמה יובל אברמוביץ ונתן הרצאה מעלפת שכל כולה מוטיבציה והנעה לפעולה. כל חיישני המאמנת שלי נדרכו מיידית. התאפסתי. נזכרתי. חצי הכוס המלאה. מה יעזור לי להתאבל על משהו שאין לי שום שליטה עליו ולמרבה הבאסה המשהו הזה משתלט עלי. האמת , עלי באופן אישי בדברים הפרטיים שלי תוצאות הבחירות ישפיעו בדיוק כמו תוצאות הבחירות של השנים האחרונות. ועם זה אני כבר יודעת לחיות.  אז אני חוזרת לחיים שלי ועושה הכי טוב שאני יכולה. זה היה רגע משחרר. הרבה יותר קל להתמקד בדברים הטובים ולכל אחד יש כאלה. אז אני לא הכי עשירה והילדים שלי לא יכולים לקנות דירות  אבל יש לי ילדים ! וזה אושר גדול. אז אין שלום עם כל מדינות ערב ואולי איראן תשלח אלינו מסר רדיואקטיבי אבל זה עוד לא קרה ועכשיו אנחנו לא במלחמה . ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. ואתמול כל השותפים העתידיים של ביבי כבר התחילו לשלוח מסרים של כוחנות ושרירים. אז יהיה שמיייח בימים הקרובים, ואולי אולי אולי הוא לא יצליח להרכיב ממשלה או ירכיב שוב ממשלה ל 5 דקות. אז אולי זה לא לנצח המצב הזה, שוב תקווה. 

לא היה מהפך? מי אמר? אצלי היה ואפילו מהר! 

חצי הכוס המלאה תמיד מונחת לפני. אני רק צריכה להסתכל טוב. היא שם.