פעם כתבתי פה מלא. כתבתי פה כל יומיים או יותר, חודשים ברצף. זה היה מקום בטוח בשבילי להתבטא בעברית כשחייתי באנגלית בארץ זרה והיה לי קשה. לא הרגשתי שום סכנה כי הבלוג היה בעברית, וכמעט כל מי שלא רציתי שאי פעם יגלה בטעות את המחשבות הכמוסות שלי לעולם לא היה מגיע לפה. מאז שחזרתי, אפילו שזה בלוג קטן ואין כל כך הרבה אנשים בישרא, זה כבר לא הרגיש בטוח וסודי וחופשי. אז דילגתי על חודשים, העדפתי שיחות נפש ויומן וכל כמה זמן הפכתי את הבלוג לפרטי.
לכתוב פה את כל השטויות הקרינג'יות שלי במשך כמעט ארבע שנים היה מדהים, ומה שממש הייתי צריכה 
היו ויש פה אנשים מקסימים והשתיים שלוש תגובות חיוביות שקיבלתי מידיי פעם נשמרות אצלי לנצח בלב! 3>
ויש פה יוצרים עם כישרון מטורף שהשפיעו עליי הרבה, ואנשים שסיקרנו אותי ועקבתי אחרי הבלוגים שלהם במשך תקופות, עצובה ושמחה איתם על כל דבר שהם שיתפו.
אם בסוף ישרא לא יסגר אני חושבת שאפתח בלוג חדש או אתחיל לכתוב יותר, או שאחזור לכתוב פה. אני מחפשת מקום לשתף בו ציורים, מידע שימושי או חשוב ואולי כתיבה אם אני אחזור לעשות את זה יותר, כדי להשתפר ולהחזיר את ההרגל הזה.
לאן אתם הולכים? מחפשים פלטפורמה חדשה או מפסיקים לשתף?
אני יודעת שיש את בלוגר ואת דה מרקר קפה, ויש גם את האתר הזה של הסיפורים.
יש גם את טאמבלר ופייסבוק ואינסטגרם, ובטוח עוד כל מיני אפשרויות..
לאן יעברו פליטי ישראבלוג?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
f i r e f l y