אני יושבת וקוראת
ותוהה של מי הבלוג הזה לעזאזל??
אני מרגישה קוראת על החיים של אדם אחר
ובכל זאת זו אני
רק שונה
וזה כל כך מוזר לחשוב שעבר כל כך הרבה מאז שכתבתי בפעם האחרונה
אני חושבת אם אני מספיקה משו בחיים האלה?
אני ממצה אותם?
עבר כל כך הרבה מהפוסט האחרון
השתחררתי
נרשמתי לפסיכו טירוף
ומאז אני קורעת את התחת שלי
אספי גם הספיק להשתחרר כי קיצר את השירות
ובספונטניות לא צפויה קנינו כרטיסים לניו זילנד ליום אחרי הפסיכו...
מדהים אותי עדיין כל הסיפור הזה
עוד כמה ימים אנחנו 6 שנים יחד!!!!
6 פאקינג שנים
עבר כל כך הרבה מאז
זה לא נתפס אצלי בכלל
כל החיים שלי הפכו לבלבלה אחת גדולה
אני לא יודעת מי אני
מה המטרות שלי בחיים
כל השחרור הזה היה סימן שאלה אחד גדול וכל מה שמתלווה לחיים האזרחיים עוד יותר מבלבל
חולה היום..
בקושי הצלחתי ללמוד ובראשון השיעור ולא עשיתי כמעט שיעורים
אני מרגישה מצטיינת בכתה אבל בבית לא משו
יש את השירים האלו שגורמים לי לשקוע בדיכאון
לא בהכרח כי השיר בעייתי
פשוט הוא מזכיר תקופה כזו או אחרת בחיים
וזה בעייתי
בזמן הזה שלא כתבתי חוויתי גם אובדן של עוד אדם יקר
מדהים איך אלוהים לוקח את הבנים הטובים ביותר שלו
בלי רחמים
הרגשתי פספוס ענק וחרטה עצומה שלא שמרתי על קשר איתו במהלך השנים....
ואז זה גרם לי כמו דומינו להתקשר או לדאוג שאני לא מצליחה לשמור על קשר עם כל האנשים שהייתי רוצה...וזה מפחיד
אדם במהלך חייו מכיר כל כך הרבה אנשים אחרים
הרוב הוא לא ירצה גם לשמור איתם על קשר
אבל עם אלה שאתה רוצה לשמור עדיין זה בלתי אפשרי
יותר מידי כאלה ומעט מידי זמן או יכולת להכיל את כולם....
גם זה קשה
אני רוצה לשמור עם כולם על קשר
פשוט לא מספיקה
איך יהיה הטיול?
אני שואלת את עצמי כל יום
אנחנו נשרוד ונחזור גם יחד?
נתפצל בדרך?
אני כבר לא יודעת למה אני רוצה לקוות מהשניים
פשוט מעדיפה לזרום עם מה שיקרה
כל כך הרבה פיתויים יש מבחוץ בגלל שזו מערכת יחסים ארוכה
ולפעמים לא קל
החיים
לא פשוטים בכלל
זו המסקנה שלי
עד הפעם הבאה
.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
