חתולת מסך

נפל דבר בישראל. או לפחות בברנז'ה התקשורתית.

החודש, סגרה לנצח דבורית שרגל את הבלוג "וולווט אנדרגראונד" אחרי אחרי תשע שנים וארבעה חודשים של כתיבה יומיומית, לבד-לבד, של בלוג לביקורת תקשורת שהמציאה.

http://velvetunderground.co.il/

אם אתם לא מכירים, ראוי שתכירו-

ב-31 בדצמבר 2005 חנכה שרגל את ולווט. תחילה במחתרת, מה שעורר חרושת הימורים בברנז'ה סביב זהותו/תה של כותב הבלוג. הניחושים הפרועים נעו בין נחום ברנע לדנה ספקטור. רק כעבור חצי שנה יצאה לאור. במשך תשע שנים וארבעה חודשים העלתה שרגל מדי יום ביומו, שבעה ימים בשבוע, פוסט ביקורת תקשורת מעניין ומאיר עיניים. מדי בוקר, בשעה מאוד מוקדמת, ולאחר שעברה על כל (!) העיתונים שיצאו באותו בוקר. ולעיתים גם על אתרי חדשות. זה ה-מ-ו-ן דפים לקרוא. המון. בעיניה החדות קטלה כל מה שצריך, מכותרות מביכות ושגיאות הגהה ועד פאקים עיתונאיים  מהותיים וברומו של עולם. והיא עשתה זאת בהתמדה יוצאת דופן, בכישרון, בדבקות, ביסודיות, בחריצות וביעילות. אה, וכמובן, הכול לגמרי לבד. ללא סיוע, ללא גב מערכתי או כלכלי, וכשהיא חשופה לכל רוח (איומים בתביעות דיבה, למשל). 

ב- 2012 היא זכתה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת. וכך כתבה ועדת השיפוט בנימוקי הבחירה:

"כתיבתה של העיתונאית (לשעבר) דבורית שרגל, עורכת הבלוג velvet underground, מציגה מסירות והשקעה עצומה באופן יוצא דופן לביקורת התקשורת הישראלית.  הביקורת המושמעת מדי יום בבלוג הן ע"י הכותבת והן ע"י כותבים אורחים הופכת לא פעם לשיח בקרב העוסקים בתחום ומשפיעה על התנהלותם. במיוחד ראויה להערכה הסקירה היומית שלה את רוב העיתונות. ניתוחה מעמיק, משווה בין כלי תקשורת שונים ומהווה תרומה חשובה לעוסקים בתחום. האומץ לחשוף ולהעיר בפני עמיתים לשעבר את אי דיוקם ואת הטיותיהם, ללא מורא, ללא משוא פנים וללא תמורה- בכך תורמת הגב' שרגל תרומה משמעותית לביקורת התקשורת.

פייר? אין לי מושג איך היא שרדה כמעט עשור בתפקיד הסזיפי-תובעני-מפרך שנטלה על עצמה, אבל עכשיו, לרגל פרישתה וסיומה של תקופה, זו בהחלט הזדמנות ראויה להגיד: תודה, דבורית