האנייה

במשל הידוע על בגדי המלך החדשים מצביע ילד קטן ומכריז, כי המלך עירום. כמו במשל, בישראל אומרים זאת השכם וערב, אך לאיש לא אכפת. קשה לאזרחי המדינה להחליף שלטון. מלבד ארבעת הלוזרים: ביבי, שמיר, ברק ופרס. בסדר עולה. שאר ראשי הממשלה סיימו את כהונתם מיוזמתם, מאילוץ משפטי, מוסרי, בריאותי או מרצח של בן עוולה. גם ארבעת הלוזרים לא נפרדו משלטונם בקלות, אלא רק אחרי פריצת אינתיפאדה, מבצע כושל, בחירות ישירות ומשברים קואליציונים וחברתיים חריפים. כן, וגם הלוזריות המטורפת של שמעון פרס. אין מה להגיד. 

למה אני מזכיר זאת בבואי להסביר את אובדן הממלכתיות בליכוד? כי על אף הסרת הלוט מעל ישבנה של מפלגת השלטון עדיין קשה עד בלתי אפשרי להחליף שלטון בישראל. העם אוהב יציבות. הוא סומך ידיו על המוכר, ואיננו מוותר מיד על השלווה היחסית שהשיג כדי לאבד אותה ללא נודע. אבל תהליך ההחלפה כבר החל. על זאת בפוסט הבא. ולעניינו:

איך נפל משמיים בנימין נתניהו? 

בראש ובראשונה הכל מתנקז לאדם אחד ושמו בנימין נתניהו. משחר ילדותו גודל להיות ראש ממשלה. אפשר לכנות זאת הנדסה גנטית או השערה פרועה אך זהו ניחושי האישי. הרי אביו היה היסטוריון שנדחה על-ידי בגין ברצונו להיכנס לחיים הפוליטיים, והסתפק להיות מזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי בימיו האחרונים בניו-יורק. אולי תחושות החמצה ובדידות שרדפו אותו גם בממסד האקדמי, הובילו אותו לגלות באמריקה. יכול מאוד להיות שייעד את התפקיד לבנו הבכור, יונתן. אבל משמפקד סיירת מטכ"ל יפה הבלורית והתואר נפל באוגנדה, המשימה הוטלה על בנימין. השהות באמריקה הקנתה לבן השני אנגלית מושחזת והשכלה מקיפה באדריכלות, כלכלה וממשל. באוניברסיטאות הנחשבות ביותר. כשחזר השתתף בכנסים אודות מלחמה בטרור ונכנס לחיים הפוליטיים כמטאור. כבר בכהונתו הראשונה בתור חבר כנסת כיהן כסגן שר במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה. כיצד לא יהיה ראש ממשלה? רק הביוגרפיה המרשימה וקורות חייו הם עילה להערצה עיוורת של האיש. בנוסף לקולו הנמוך מים המלח והמראה הממלכתי. 

הבעיה התחילה כאשר הכישורים נפגשו עם אופיו. לא החלטי, חשדן, היסטרי, מנהל גרוע, לא אמין, אפורטוניסט ומנותק. ארה"ב הקנתה לו את הכישורים אבל לא את האופי שדרוש למנהיג בישראל. אופי המתלטש רק בחיים ציבורים ארוכים. בשהות ארוכת קדנציות באופוזיציה. בשירות של עשרות שנים בזרועות הביטחון המקנה עצבי ברזל. לראשות ממשלת ישראל דרושים יכולת הקשבה, אומץ, מתן אמון, שררה, יכולות מינוף וביצוע. את כל אלה נתניהו חסר. וכל הסתירות מתקבצות לאירוניה אחת ענקית, בה ראש ממשלה שהוא אדריכל לא מצליח לפתור במשך שש שנים את משבר הדיור. בה הוא אומר לא למדינה פלסטינית ושלושה ימים אחרי כן מודיע כי הוא מחויב לפתרון שתי המדינות. איש שגידף את הסכם אוסלו מעל כל כיכר ואז בקושי תקע אותו והלך על הסכם וואי. אדם שכתב ספר נגד שחרור מחבלים ובסוף חתם על עסקת שחרור המחבלים הגדולה בהיסטוריה של ישראל. איך נפל משמיים בנג'מין בן ניתאי? מדוע כינה אותו שמיר "מלאך החבלה של הליכוד"? 

ולא שאין לו הישגים. אך כולם מחווירים מול האירועים ההיסטוריים שקודמיו חוללו או עמדו בהם ללא יוצא מהכלל. הישגו המרשים ביותר הוא העדר כישלון מובהק ואלטרנטיבה אטרקטיבית(נמתין לראות אם זה יישאר כך בקדנציה הרביעית). החבילה שהוא מציע למצביעיו היא שמירה על הקיים וכל עוד יצליח לעשות זאת, יספיק הנס לעוד קדנציה. מעולם לא הפסיד במלחמה או נכנס למלחמה ממושכת עקובה מדם. אם יידרש לכך יוכל להוכיח לכולם שטעו או להצדיקם. בסופו של דבר, הוא שאול מודרני. נמשח כדי לנצח את הפלשתים ולאחד את העם אחרי מעשה רצח מתועב והשיב את פניהם ריקם. בעשותו תמיד חצי עבודה אם בכלל, בכניעתו לפרנויות ורדיפת יריביו הפוליטיים עד חורמה. גורלו להפיל את עצמו. פוליטיקאי מוכשר ושר מהמוצלחים שהיו באוצר ובחוץ, אך מעולם לא מנהיג בעל שיעור קומה. בטח לא צ'רציל. בכל אופן, את הנזק שגרם לליכוד, אפשר כבר לעמוד. 

עייפות החומר של מפלגת הליכוד

בגורם השני. הוא עייפות החומר. כמו מפא"י ההיסטורית בזמנו, גם הליכוד סובל מזמן ממושך בקואליציה. בפוליטיקה כמו בנהר, היכן שהמים עומדים מתפתחת ביצה בה המפלגה שוקעת בסירחון של עצמה. הליכוד סובל מאותם התסמינים של המערך: מנהיג יהיר, מנותק, שמרן וגזען. בנימין נתניהו כמו גולדה מאיר. רדיפה פוליטית של האופוזיציה ונסיון הפיכתה ללא לגיטימית(תוך כדי שמצרפים אותה לממשלות אחדות). חדלי אישים כמו דני דנון, אופיר אקוניס ואורן חזן. מועמדים ראויים שעוזבים למפלגות מהצד השני של המפה כמו שרון בזמנו, לבני, מופז וכו'. מועמדים פוטנציאלים שמעדיפים לרוץ במפלגות מרכז או מגזר כמו: ליברמן, כחלון, לפיד, בנט וכו'. זלזול בערכי היהדות והמוסר כפי שהתבטא במשברים שלפני 77(רכישת המטוסים בשבת וחשבון הדולרים של לאה רבין) וכפי שהתבטא בשלטונה הקצר של קדימה(פרשות הירשנזון ואולמרט). כעת הם מוצגים בצורת חשמלאי ביום כיפור, מסעדות שרצים, מפלגת הלווין "ביתנו" שבכיריה בדרך לכלא ודוחו"ת מבקר מדינה על התנהלות מעון ראש הממשלה(לא כולל פרשת ביבי טורס המטויחת) והרפתקאות אשת רה"מ. סאטירה קטלנית. תקשורת עוינת מדי, תקשורת כנועה ותקשורת אוהדת מדי של עדת גרופיס דוגמת חיים שיין וחנוך דאום. שלא לדבר על קהילת הימין התוססת של פייסבוק. קשה להיות קוזאק נגזל במצב כזה. מקסימום לשתות את המנדטים של השותפים הטבעיים. 

ארבעה בנים אנחנו במשפחה. נכדים ליוצא אצ"ל וחבר מרכז ליכוד לשעבר זיכרונו לברכה. אף לא אחד מאיתנו שם מח"ל. חלקנו ימינה וחלקנו שמאלה ממנו. אולי זה לא מייצג, אך בעיני הנתק הזה מספר את כל הסיפור. למה בעצם?

בגלל הגורם השלישי. העדר חזון. בשלטונם של נתניהו ושרון הליכוד ויתר לגמרי על כתר ארץ ישראל השלמה ולא מציג אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות כבר למעלה מ23 שנה. אפשר לדעת כיצד רואים השמאל והמרכז את מדינת ישראל בעתיד. אפילו אפשר לנחש כיצד המפלגות החרדיות\דתיות והמפלגה המשותפת רואים את ישראל העתידית. אבל איך הליכוד חוזה את המדינה? תעלומה. שאלתי את עצמי למה עמיר בניון בלע את ראובן ריבלין. בימים אלו מתקיים בפייסבוק מסע ניגוח כנגד הנשיא. כותבי סטטוסים מתחרים מי יגדף את הנשיא חזק יותר. מה לא נאמר? חנפן, מושחת, שמאלני, לא מייצג. מדוע הכעס רב כל-כך? כי ריבלין פותר את הסתירות המצטברות של הליכוד. הוא מציג חזון שלם ואמיץ המשלב בין ליברליזם וארץ ישראל השלמה. סיפוח ואזרוח מלא ושיתוף שלם של הערבים. אולם בעיקר, הוא כל מה שביבי לא. קשוב, איש אמת, ממלכתי, אמיץ ומחובר לכל קצוות העם. נכון, אפשר להתווכח עם ההשלכות של פתרון המדינה האחת. אבל אי אפשר להתעלם מכך שמדובר ברעיון שהליכוד תמך בו עוד מימי "חירות".  ולא שחסרים רעיונות אחרים לאימוץ. קונפדרציה. 8 האמירויות של מרדכי קידר, סיפוח שטחי C. אוטונומיה. הסכם ביניים. אבל בהנהגת הליכוד כיום, גורנשיט. ממפלגה שדיברה על שינוי הכלכלה, חיסול הטרור, חירות ושיקום שכונות, נותרה מפלגה שמתרכזת בעבר ובהווה המיידי בלבד, ולא מסתכלת כלל לעתיד. 

גורמים אלו מובילים למעשה הבלתי נסלח מכולם. כשאין מנהיג, תנועה או חזון מתעסקים בלהסית כלפי כל מי שמבקר את השלטון הקיים ולפלג את העם. ברייש גלי בכירי הליכוד מסננים את המילה "סמול" בתור קללה. רה"מ מציג רבע מהעם אם לא חצי ממנו בתור בוגדים. עדת הימין בפייסבוק יצרה מפלצת. כזאת ששולטת בישראל מאחורי הקלעים. כך בג"ץ זה "סמול", ריבלין הוא נשיא של "סמול", יונית לוי הרימה גבה אז "סמול". ידיעות שמוחזק על ידי אחיה של ג'ודי מוזס אשתו של בכיר הליכוד סילבן שלום זה "סמול". כל מי שבעד משא ומתן הוא "סמול".

למרות כל אלה, לא מהנמנע שהליכוד יתקן את דרכיו או לפחות לא יגרום אסון לאומי בהמשך שלטונו. אני ספקן באשר לכך, אבל סביר בהחלט שיישאר עוד שנים רבות בהנהגת המדינה. אולם הממלכתיות אבדה לו וספק אם יוכל להשיבה לעטר את ראשו.

בפוסט הבא, למה השמאל חייב להתבגר אם הוא רוצה אי פעם לחזור לשלטון. חג שמח.