בסדרת כתבות מבית ערוץ 10 יצאו אור הלר ומתן חודורוב למסע אחר מרתפי התקציב הצה"לי. הם שואלים שאלות קשות על מאבקי התקציב, הבלגן, הפגיעה בשוויון ותרבות השנור, במסגרתה מאמצים בתי עסק יחידות צבאיות ותרומות מגויסות כשהצורך בהם מפוקפק. אך שניהם לא התייחסו כלל לקוף שיושב על כתפיהם.
שני הכתבים הם בוגרי גל"צ. מכאן שהיה ראוי מצידם לחפש תחילה באוהלם. למעשה, הם אפילו ראיינו את מפקד התחנה ירון דקל. אלא שאיתו דיברו על הנושאים האחרים בסדרת המגזין, כשאחד מ"העזים" של התקציב מונח ממש מתחת לאפם.
"להתחיל לשנן: גלי צבר"
גל"צ הוקמה בחודש ספטמבר 1950. תפקידיה הראשיים, כפי שהגדירם בן גוריון דאז, הם לשמש כלי מגננה והתקשרות לכוחות צה"ל, ולחנך את עם התפוצות. בשעתו היה זה כלי חשוב באיחוד המדינה הצעירה, כלי שחיזק את הקשר הלאומי בין העדות השונות. היום מדובר בעיקר בכלי יח"צני עם תקציב של 40 מיליון לשנה, מחיצתו מצה"ל ומחיצתו מתשדירי פרסומת, אשר פוגע בשוויון הזדמנויות בשוק העבודה ובשירות הצבאי. בכלל, כלי תקשורת בבעלות צבאית היה מרים המון גבות במדינות דמוקרטיות אחרות.
1. בעוד שחבריהם לשירות הצבאי נאנקים תחת עול השמירות, המחסומים, הביטחון השוטף ותחזוקת הכוח הלוחם, חיילי התחנה בונים לעצמם קריירה. חלק לא קטן מהם ממשיך לתחנות הטלוויזיה והרדיו, חוצה את הכביש לתחנת הבת גלגל"צ, או נותר בין כתלי הבניין התל-אביבי. במבחן השוויון, בעוד שבוגר גל"צ יוצא לחיים האזרחיים עם מקצוע נחשק ומגוון הזדמנויות, מסיים המא"גיסט המצוי את שירותו עם מקסימום ירידה בשמיעה של אוזן ימין וכרטיס ישיר לקריירה כמאבטח קבלן. כל זאת מבלי להתייחס להאשמות בדבר "ניתוק", "בועתיות" ומוצאם האשכנזי של חיילי התחנה.
2. במישור התקציבי, לכאורה ההשקעה של 20 מיליון שקל בשנה היא "כסף קטן". אלא שזוהי נקודת מבט שטחית. בפועל מדובר בעשרות משרות שיכלו להיכנס לשוק הפרטי, אילולא אוישו בכוח עבודה זול. כמו גם הגברת התחרות בכוח האדם של ענף התקשורת. אך חשוב מאלה, השקעה קבועה המתפרסת על עשרות שנים. מדובר במאות מילוני שקלים לאורך זמן. ייתכן, והגמול עבור אותה השקעה הוא לאין ערוך.
יחסי הציבור ותרבות הנדבנות שגל"צ מקדם עבור בעליו הם בוודאי דוגמאות טובות. אלא שבמדינה דמוקרטית עסק בבעלות הצבא הוא עוף מוזר. תפקידו של צבא הוא, ובכן, לנצח במלחמות. מוטב שצה"ל יתמקד בגיוס כל אגורה לשם כך.
3. מצדדי התחנה יאמרו שלגל"צ מקום של כבוד בתרבות הישראלית ובגלל הפופולאריות הרבה שלה יהיה קשה להפרידה מצה"ל. פעולה שתכרוך סביבה את סכנות השוק הפרטי, כמו פשיטת רגל, השפעה גוברת של טייקונים והתערבות בעלי עניין שונים בתחנה. למעשה תחת המעטפת הצה"לית, כתבי גל"צ מסוגלים לפעול "ללא מורא וללא משוא פנים". זאת ועוד, מתוכה יצא חלק נכבד של הבכירים בעיתונאי ישראל. האם אין "בציר" זה הוכחה לחשיבות התחנה?
4. את מקומו של גל"צ בתרבות הישראלית אפשר לעגן די בקלות. מספיק לשנות את ראשי התיבות שצופנים בחובם, ראשי תיבות, על מנת לשמור על המותג גל"צ. אפשר לגלגל הלשון את הביטוי "גלי צבר" על אותו משקל. ואם התחנה פופולארית ומעוגנת בציבור הישראלי, ולא חלילה מנותקת ותל-אביבית, אזי זו עוד סיבה להפרידה מצה"ל. שנית, את בעיית הבעלויות הצולבות המשליכות על עצמאות הכתבים, אפשר לפתור על ידי פתרון ביניים. מניית זהב או חוקים המפקחים על בעלות צולבת בכלל. מה גם שהאפשרות שצה"ל בעצמו או אנשי עניין יטילו מורא על כתביו קיימת כבר עכשיו.
באשר להיותה "חממה" לגידול עיתונאים, אני בטוח שהטובים בהם יצליחו להשתלב בשוק אחרי שירותם הצבאי. כמו כולם. באשר לאחרים, אני בספק.
לאור זאת, הרצון של הנהלת התחנה להגיע לעצמאות כלכלית מבורך בהחלט. אבל זאת דורשת לא רק זכויות להרוויח הון לניהול התחנה, אלא גם התמודדות בשוק הפרטי הכוללת גיוס משקיעים והעסקה מלאה של עובדים רבים.
5. ואם כל זה אינו מספיק בשביל לשכנע בדבר הפרדת התחנה מצה"ל, דמיינו לעצמכם שאחד מהעיתונים הנפוצים במדינה היה בבעלות הצבא. כדי להתחיל לשנן, גלי צבר.
אילו היה מדובר באחד מהעילות הנ"ל, ניחא. יש יחידות נוספות בצה"ל שמבטיחות לאנשיהם קריירה משגשגת על פני השאר כמו 8200 בין היתר. ישנם פגמים תקציביים רבים בצה"ל כפי שסדרת הכתבות של הלר וחודורוב חושפת. אפילו יש גוף כמו החינוכית אשר נמצא באחריות משרד החינוך.
אלא שהטיעון הוא משולש: דמוקרטית, תקציבית ושוויונית גלי צה"ל חייבת לצאת לדרך חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: