האנייה

יותר מהשאלה כיצד השואה קשורה לגל הטרור הנוכחי, מעניין לתהות איך השואה ממלאת תפקיד דומיננטי יותר ויותר בזהות והשיח הישראלי עם השנים. בישראל הצעירה, השואה נחשבה לאסון לא רק בפני עצמה, אלא בגלל הבושה שבנרפות וחוסר הישע של יהודי הגלות, כשמרד גטו וורשה והפרטיזנים - הם יוצאים מהכלל שמעידים על הכלל. גם אם היה משהו חסר לב בתפיסה הזו, השאיפה להזדהות עם לוחמי מלחמת העצמאות, המחתרות, המכבים, החשמונאים ובני ישראל - גררה משיכה למנהיגים שהם גנרלים, אנשי מחתרת או לוחמי סיירות -וזה הצליח לרוב. מטבעם היו יוזמים, אמיצים ועקשנים. לטוב ולרע. ואילו היום, במקום בושה יש גאווה על כך ששוב העולם קם להשמידנו ולא הצליח(אם סוקרים את הדמוגרפיה של יהודי אירופה -הוא דווקא הצליח בגדול). ישראל עברה תהליך שבה השלימה ואימצה את קרבנות השואה מחדש כגיבורים טרגיים. אך היה זה חיבוק דב ומה שנתפס כאופי הקרבנות בעבר(ולא בצדק) נדבק בנו.

אם מישהו מחפש הסבר למשבר המנהיגות בישראל - שיחפש אותו אצל מי שהקדיש חלקים שלמים בתכנית החינוך לשואה ולא לתקומה. לא לתקופת התלמוד. לא למכבים. לא לחשמונאים. לא לתנאים. לא לקהילות המסורתיות ששמרו על הגחלת בגלות. ובטח לא לתרומה המשמעותית של עדות המזרח ליישוב הנגב. כשהשואה היא חזות הכול, לא מפליא לראות את ראשי האופוזיציה: יצחק הרצוג נראה כאילו יצא מתוך הסרט "הפסנתרן". יאיר לפיד - הג'ובניק ההיסטרי מבקש "לבנות חומה גבוהה-גבוהה מפני הפלסטינים." יש שם אחר למתחם צר בעל חומות גבוהות עבור יהודים.

מה הפלא אם כך שנתניהו משווה את אבו מאזן, המנהל את הרשות הפלסטינית על כידוני צה"ל ועל כספי מדינת ישראל, למופתי האנטישמי שמונה על ידי הבריטים והיום, אם היה מטיף ומוציא לפועל פרעות ביהודים - היה חוטף טיל שהיה מפוצץ אותו לחתיכות ביציאה מהמסגד - תשאלו על אחמד יאסין. מה הפלא שנתניהו חושב שדין *מדינת* ישראל כדין *היישוב העברי* לפני 100 שנה. ומי שביקש להשתמש בשואה כגרדום פוליטי ולגרום לישראלים לחשוב כמו חסרי ישע משנות ה-30 כשהוא מינימום "משה רבינו"- הפך לחסר ישע בעצמו. "רדוף" על ידי התקשורת שברובה הוא שולט בעקיפין. פסיבי באופן מוגזם. ואף פעם לא אחראי למעשיו.

שלוש השערות שלי אשר נובעות מכך: 1. ללפיד יש סיכוי גובר והולך להיות ראש ממשלה:( לאור זאת, יכול להיות שאתלבט אם לתמוך בביבי בבחירות הבאות. כי ביבי רה"מ היפר-שמרן, אבל לפחות הוא לא דביל.

2. כשרה"מ מלא בעצמו ולא יודע את גבולות האגו ומגבלות כוחו - כהונתו של לפיד תסתיים כמו זו של אהוד ברק ב-1999. אם יבחרו בו.

3. אם ישראל רוצה מנהיג שהוא לא אפס שמתגלם בבשר בטווח הארוך שלה, כדאי לצמצם למידה נורמלית את לימודי השואה ולהפסיק את המסעות לאושוויץ. יש לחזור להשמת דגש על הגות מבשרי ומנהיגי הציונות, יישוב הארץ, פעולת המחתרות ומלחמות ישראל, אבל גם על הפרחת השממה בנגב של יהודי ערב, חיי הקהילות המסורתיות בגלות וימי בית שני. הערכים חייבים להשתנות מפחד, חוסר ישע וצדקנות(מה שאני מכנה ביבילפידיזם), לערכים של עבודה קשה, למדנות ותעוזה מדינית וצבאית.