האנייה

***

במאה ה-19 חקרו המזרחנים הראשונים את קורות האזור שלנו. הם ניסו להבין, בין היתר, את פשר המהפכה העבאסית בשנת 750 כששלטון בית אומיה הגיע לסיומו והשריד האחרון שלו נותר באנדלוסיה. מכיוון שחקרו את האזור מתוך משקפיים "מערביות" ובמונחים שהתאימו להשקפת עולמם אשר כללה קבוצות אתניות, עמים ומאבקי מעמדות, הציגו את המהפכה בתור התקוממות לאומית של הפרסים כנגד השלטון הערבי המדכא. אך אבוי! התאוריה לא מסבירה מדוע הערבים עצמם לא התקוממו נגד ה"פרסים" וה"טורקים" אשר שלטו באזור מאות שנים. מכאן קצרה הייתה הדרך לגזענות שהסבירה את נחיתות התרבות הערבית במקרה הטוב, או היותו של בן המקום תת-אדם במקרה הרע. ובאשר למי שיחפש את ההסבר בחוסר השכלה, יתחוור בסופו של דבר שהעבאסים ובני בריתם כלל לא היו משכילים יותר או פחות מבני המקום שחיו תחת שלטון העבאסים("פרסים") והעות'מאנים("טורקים"). 

***

מאוחר יותר גילו כי לא היה זה מרד לאומי של פרסים נגד ערבים, אלא יותר מוסלמים שביניהם פרסים, ערבים, קבוצות אתניות ועדות נוספות אשר התאסלמו או נרדפו בגלל סטייה מדרך הסונה. הלגיטימיות להפלת החליפות האומית שמבחינה דתית ירשה את מוחמד מחליף האל - הייתה לגיטימציה דתית. העבאסים(שמנהיגהם היו ערבים) האשימו את האומיים בכפירה ואי צדק, ובנוסף טענו לייחוס שלטוני גבוהה יותר לנביא - דודו עבאס. את הברית שלהם עם השיעים הנרדפים הפרו אחרי כיבוש השלטון ורדפו אותם בעצמם. הנה, הלכה למעשה כיצד חוקרים למיניהם מפספסים לגמרי את הנקודה המרכזית - הדומיננטיות הדתית באזור - ומחפשים הסבר הנובע מתפיסת עולמם וזמנם: אם זה תפיסה לאומית, ליברלית וחילונית או תפיסה אוריינטלית וגזענית - שהמערב עליון על המזרח.

***

ומה בימים אלה? חוקרים למיניהם ממרכזי מחקר משייכים באופן גורף את גל הטרור הנוכחי להתנגדות לכיבוש, ההזנחה וחוסר התקווה. אלה מזמינים "פרשנים" שינברו בהיסטוריה, וימצאו בנקל גלי טרור\פרעות ביהודים לפני הכיבוש(הפאדיון) ולפני קום המדינה(מאורעות תרפ"ט) ולא בארץ(הפרהוד בעיראק) או באזור(המווחידון בספרד) ועד לימי מוחמד עצמו(כיבוש העיר חייבר וגירוש\השמדת שבטי היהודים מאל-מדינה). על כן יקשרו זאת מיד ל"אנטישמיות" או "תרבות ברברית". אך אלה יפספסו בעצמם שהאסלאם אז והיום, כמו דתות ואידאולוגיות אחרות רדפו בני מיעוטים אחרים מאז ומתמיד.

***

לפיכך, אלה ואלה טועים בשתי היבטים עיקריים: 1. שיוך רצון או תפיסת עולם לקולקטיב באופן אחיד כשמדובר באינדיבידואלים בעלי רצונות שונים: קרי, חלק מהתוקפים והמתפרעים עושים זאת בגלל ההזנחה, חלק בגלל מאבק אזרחי או לאומני, אך חלקם הגדול, אם לא הרוב המוחלט, עושה זאת בשם האסלאם הקיצוני. כי האנידיבדואל באזורינו איננו מחוייב לשום תפיסת עולם כושלת לאורך זמן. הוא מביט ורואה כיצד הפאן ערביות והלאומיות קרסו, איך הסוציאליזם עשה שמות בחייו הכלכליים. ומשום כך הוא חוזר למקורותיו. אך הוא עושה זאת לאחר שהתנתק ממסורת ממתנת שכופפה הלכות בהתאם לנסיבות. וכעת אימץ שחור על גבי לבן אידאולוגיה אנכרוניסטית(סלפייה - חזרה למורשת האבות הראשונים מהמאה ה-7), באופן קל ופשוט הודות לעידן המידע, כלי התקשורת המודרניים והאסלאם הפוליטי המגיע להיכן שהמדינה כשלה. 2. החוקרים והפרשנים האלה בעצמם בוחנים ומתארים את המציאות באופן אנכרוניסטי ומערב-אירופאי. המושגים של מלחמת מעמדות, דיכוי, מאבק לאומי, אנטישמיות וגזענות, פחות תקפים כאן. אני נזהר כי אני עצמי לא רוצה לקבוע באופן מוחלט כי מדובר באסלאם קיצוני. אך לאור המגמה האזורית, פרקטיקת הסכין והפצת הסרטונים המוכרים לעייפה, עולם הדימויים הדתי, מנהיגי ההסתה ששייכים לאסלאם הפוליטי(חמאס והפלג הצפוני) והתמיכה המופגנת של ארגונים פונדמנטליסטים כמו "המדינה האסלאמית" והג'יהאד האסלאמי - אני יכול להסיק כי העיקר כאן הוא מלחמת דת. 

***

לצד אלה, אני בהחלט לא פוטר את ישראל מאחריות לשטח בין הירדן לים שבשליטתה, מאי יוזמה וההפקרות של אי מדיניות. אך אל לנו לפעול מתוך מחשבה כי סיום הסכסוך, הסכם, חלוקת הארץ או מנגד בנייה ביו"ש, סיפוח הארץ, ואכיפת ריבונות מלאה בהר הבית - יפסיקו את הטרור. את היוזמה שלנו צריכים לרקום מתוך מחשבה ותכנון לטווח הארוך, מעבר לתגובה הנקודתית, ובלי אשליות שווא. מתוך תפיסה מוסרית ונחושה כאחת הנובעת משכל ישר. אין משמעות הדבר שאין לעשות כלום ולהמתין למשיח. הרי אם לא ננסה לא נדע לעולם. יחד עם אלה חשוב לדעת שהתייחסות קולקטיבית והשלכת עצמך על האחר, היא דלת פרצוה לגזענות ואוריינטליזם אשר נובעות גם כן מראיית אנשים כמקשה אחת.