כאן תוכלו לראות יחסי הכוחות הנוכחיים בסוריה על פי משרטט מפות צעיר ו"נלהב" תומאס ואן לינג. דרכו אפשר להתעדכן במהלכי המלחמה שאף אחד לא שומע אודותיה יותר מדי. כמו גם במפה למטה שלקוחה מסקירה של יוסי מלמן במעריב.
אילו הכוכבים יורדים בלילות של סוריה, הם ודאי מתעטפים בשמיכה של ערפל ומסתתרים עמוק באדמה החרוכה. הם מסתירים את פניהם ומציצים בילדים האבודים שלהם, עדת העלוואים, שטובחים עד יבוא "מהדי" לגאולה. כשיסתכלו השמימה, יגלו שהרקיע כלל לא זקוק לאורם, וילדי הירח ממלאים את שמי הארץ בזוהר אדום של מרגמות ופגזים. הריח של המוות ירדוף אותם, מהול באש ואבק, כשיזנקו החוצה לתלי העולם ולא יבינו מה הכוכבים הקטנים של פעם, ניצוצות זעירים של הילה, מצאו במקום הנוראי ההוא של בני האדמה. הקרבן הפוטנציאלי הוא הטורף המסוכן ביותר. כאלה הם אנשי הכוכבים שבנוסף לאמונותיהם הפגניות, תמיד האמינו בשלוש התגלמויות לאל. אולי עכשיו אסד הוא עלי שאין מלבדו, אביו חאפז' הוא מוחמד המהולל וסלמאן הפרסי הוא נסראללה, אשר משלח את להקת זאביו לטרוף ולהיטרף. לא סתם יש שלושה כוכבים בדגלים הסורים המוקדמים. אפשר גם והשילוש הקדוש כעת הוא: כוחות אסד- משמרות המהפכה האיראנית ומחבלי החיזבאללה. ברית בה שותפים הדרוזים. אך אלה הולכים וננטשים בג'בל דרוז - סווידא. רכבי תופת כבר עושים דרכם אל העיר. וביאושם מחפשים אנשי ההר אחר בני ברית חדשים, בעודם רואים את שנעשה ליזידים ולאשורים בעיראק.
הקואליציה הירוקה
מול הקואליציה האדומה עומדת קואליציה זמנית שמורכבת מאנשי האחים המוסלמים, עריקי הצבא('צבא סוריה החופשי'), לאומנים וג'יהאדיסטיים באלף גוונים של ירוק. אלו צאצאיהם האידיאולוגיים של "החזית האסלאמית", קואליציה של גורמי אופוזיציה איסלאמיסטיים שבראשה "האחים המוסלמים", אשר עוררה בעבר מהומות בערים חלב(ALEPPO), חומצ וחמאה. חזית שב-1980 נטבחה על ידי אסד האב ללא רחמים. בסיס כוחם הם העירוניים שראו בעיניים כלות כיצד בני המיעוטים תופסים נדבך אחר נדבך ברובעי הערים, ובעשורים האחרונים השתלטו על מוקדי הכוח ומרבית המשרות הציבוריות. זו קואליציה סונית(הרוב המכריע במדינה) שתובעת את השלטון שנבזז ממנה לאורך תקופת שלטון בית אסד. כעת, רוסיה שנכנסת לוואקום מנהיגותי שנותר אחרי ארצות הברית, ומקווה לייצר ברית אדומה-ירוקה נגד אויב חדש-ישן.
אם אתם נהנים מהפוסט עד כה - אשמח אם תמליצו עליו בכפתור 'המלץ' לעורכי ישרא-בלוג.
נושאי הדגל השחור
זמן רב עבר בארץ הזיתים מאז התנוססו דגלם השחור של בני עבאס. בולט ומבשר רעות, מתבדר על גג רכבים אמריקאים שדודים. וכמו אז, גם עכשיו, ממלאים את גייסותיו: סלפיסטים ופסיכופטים ללא הבדלי דת, גזע ומין. את ראשם של הכופרים הם מחפשים. ניזונים ממחסני הנשק של הצבא העיראקי הנס על נפשו. לא עוד מבקשים למוטט מגדלים ביבשת רחוקה, אלא למוטט את המזרח התיכון ולעלות מתוך אפר עצמותיו. וככל שעוברים הימים הם מתענגים על ריסוק העצמות. מה שעומד מאחורי "המדינה האסלאמית" הוא חזון שווא, נוסטלגיה מזויפת ופרשנות שרירותית, אשר נועדה להכשיר מעשי טבח ורוע חסר עקבות. אך ספק רב, כמה זמן יעבור עד שמדינה זו תתרסק כלכלית. בינתיים הם נבלמים על ידי השיעים ממזרח בעיראק והכורדים מצפון בסוריה ובכורדיסטן העיראקית.
עליית הכורדים
ובצפון, התקוות דולקות קלות באור צהבהב. הכורדים מצליחים לייצר אט-אט רצועה רציפה ובטוחה. באופן סיזיפי הם סופגים התקפות טרור והפגזות של אנשי המדינה האסלאמית ומשיבים אפיים. וכי מי יכול לשבור את אנשי ההרים? אחיהם בטורקיה פורמים בעדינות את קורי השינה הלאומיים. קמים לבוקר חדש. טורקיה של ארדואן מנסה למחוץ את המדינה העולה משאול תחתיות. אך מי שמנסה לצבור מנדטים על גבם של מיעוטים, יגלה כי יותר ויותר מהם נעמדים מולו. בטוחים וצודקים. לא יהיה סולטאן טורקי נוסף מלבד אתאתורכ. לא עוד. מי שבז לששת העיקרים האידיאולוגים של מייסד טורקיה, שלא יתפלא כשהם מכסים את גופו כדורבן. קורעים את הדגל האימפריאלי בעודו בחצי התורן. התקפות ארדואן בכורדיסטן העיראקית, בסוריה ובטורקיה עצמה נועדו לדכא בכוח הזרוע את מי שקם עליו בבחירות האחרונות. מי שמנעו ממנו את שינוי שיטת הממשל. זאת שתאפשר לו להיות נשיא כל-יכול.
איך הגענו עד הלום ומה הלאה
באשר למלחמת האזרחים בסוריה, אפשר לציין שתי עוולות היסטוריות עיקריות שיצרו חוסר יציבות מובנה במדינה. הראשון הוא בניית הכוח המקומי על בסיס העלוואים. פעולה שסללה את דרכה של קבוצת המיעוט לכתר, תוך קיפוח שיטתי של הרוב הסוני והסתמכות על תרגילים אקרובטים של חכמי דת שיעים, כדי להחשיב את חאפז' אסד העלוואי בתור מוסלמי שיעי. השני היה הוויתור ללאומנים שדרשו וקיבלו לבסוף את סיפוחם של חבלי המיעוטים העלוואי, הדרוזי וכמובן הכורדי. לאומנים אלה, שברובם היו סונים, קיוו לכפות את שלטונם על המיעוטים, וסוף דבר שהמיעוטים שלטו בם. הראשון כמו השני נבעו מהקושי של הצרפתים באמת לקיים את המנדט. מדינות רבות עם ממשלים רבים היו יקרים להם מדי. הבחירה בעלוואים בתור בסיס הכוח נבע ממחשבה שיהיו נאמנים יותר. את מחיר הקפיצה הצרפתית מעל הבגט -משלמים מילוני פליטים ומאות אלפי הרוגים. הם מעולם לא יכלו באמת לשלוט בסוריה ולבנון. אך שיקולי יוקרה וחמדנות עיוורו אותם לראות את המובן מאליו.
מבחינת הגורמים שהובילו להתמוטטות המשטר, אפשר לציין בראשונה את הורשת הכיסא לאסד. שגריר מצרים לשעבר אלי שקד ציין בהרצאה שנתן, כי המצריים היו המומים בשעתו מהעברת השלטון לאסד. הירושה חשפה את התרמית ברחוב, כי הרי הורשת הכיסא לבנך מעקרת מהיסוד את הטענה שמדובר ברפובליקה. החל מכניסתו לתפקיד - אסד הבן היה מונרך לכל דבר. שנית, תהליכי המדבור והבצורת פגעו קשות בכלכלה והניעו הגירה של הסונים אל הערים. שם המשרות היו תפוסות על ידי בני העדה העלוואית. אבטלה אף פעם לא טובה ליציבות שלטונית. שלישית, אפשר לציין את גל המחאות("האביב הערבי") בראשן מהפכת תחריר בה הודח הנשיא המצרי מובארק. גם הוא ניסה להוריש את השלטון לבנו -ג'מאל. הפיכות אלה הוכיחו לסורים שכל דיקטטור בא יומו, וכך חלקם מאמין עד היום.
לספונסרים של הגיהינום יש כתובות. רוסיה, סעודיה, מדינות המפרץ, טורקיה, איראן, אירופה ואפילו ארה"ב. אם מדובר בהזרמת כוחות ונשק, העלמת עין, נרפות, או העמסת מזומנים, לתופת בתנור הסורי - מפוחים רבים. איראן ורוסיה העומדות מאחורי גבו של אסד. חיזבאללה הנשכב למענו על הגדר. סעודיה ומדינות המפרץ, מי שמכונות בטעות "מתונות", התומכות בארגוני הג'יהאד והמורדים. ארה"ב הנאלמת דום. אירופה שהולכת להזרים מיליארדים לאיראן. שטרות יורו אשר יגיעו בתורם לאסד. אך משפליטים מציפים את אירופה וכוחות רוסיים נוחתים בלטקיה, אפשר לקוות שסוף-סוף מישהו מהם יכווה מהאש. רק אז יחושו המהלכים להשבתת הקרבות ומלחמה בארגוני הטרור הסוררים. זו האמת הקשה - גרמנים ורוסים שווים הרבה יותר מכול ילד סורי.
סוריה לא תהיה כפי שהייתה, והיא אחת מיני רבות שמשלמות את מחיר קוצר הרואי והגאווה. מדינות כמותה, איראן למשל, עומדות בתור, מסתכלות ומשננות את המסר. צמרמורת עוטפת את גבן. אימה מתקתקת בשעון.
אני בטוח שיבוא יום, בעוד שנים מספר, אולי עשרות. תקווה אפורה תפלח את האופק המעושן. מטוסים יניחו לחיילים מרחוק להסתער מקרבם ולכבות את הלהבות. להילחם באש באמצעות אש. לעקור את הרוע הטהור משורשו. כפי שבסופו של דבר תמיד צריך לעשות.
ואז, מהחורבות, תפרחנה מדינות חדשות ואולי - תעזנה להצליח. ולשגשג. לו יהי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: