הפרוג

זה שיר של מחאה

על דור שלם שמעדיף לשלוח הודעה

להתחבא מאחורי מסכים ולא לחיות את החיים

לצלם תמונות במקום לנצור את הזיכרון במחשבה

לא להיות נוכח בזמן החוויה

יותר להראות ופחות לראות

להיות כמו כל גדולי הביצה ושועי האומה

איך אפשר להילחם בטכנולוגיה

שאף פעם לא אומרת את מה שאנחנו לא רוצים לשמוע

אבל כל כך צריכים?

את מי זה מעניין כשיש תמיד לאן לברוח

לא להיות רגע עם עצמנו לבד

אחרת מה יגידו כולם

ואיפה מקומי בעולם?