הפרוג

נא להתנהג בהתאם

-

היא חזרה אלינו, והפעם בעונת "VIP" ש"אסור לפספס". אנשים מן השורה כבר לא מספקים את הסחורה. "לא מספיק צהוב" או "אין מספיק עניין" בטח חשבו לעצם מפיקי התכנית, שרק מרחק פסיעה מפריד בינה לבין הז'אנר סוגה עילית. אז מה עושים? יורדים למכנה המשותף הנמוך ביותר (מי האמין שעוד יש לאן לרדת) – "סלבס". מי לא מכיר סלבריטאים הא? יותר עניין וצהוב מזה – נשתגע.

-

בואו נודה על האמת, כולם מרוויחים מהתכנית הזאת חוץ מהצופים. הזכיינית קשת וכל מי שנמצא בפיירול שלה מרוויחים כסף. הרבה כסף. אושיות האומה (סלבס נו, סלבס) מתחלקים לשניים: חצי מהם זקוקים לפרסום, כדי לשמר את מעמדם או לחזור לתודעה הציבורית. החצי השני למיטב הבנתי, הם כמעט-סלבים, שלמרבה ההפתעה *חייבים* פרסום בכדי להוריד את ה"כמעט" מהתואר שלהם. נחשו מה? שני החצאים מוכנים לעשות הכל למען הפרסום. הם הרי שם. אגב, למי שפספס את המשוואה אז פרסום = כסף. ומה לא עושים בשביל שניהם, נכון? 

-

והצופים? איך שלא תהפכו את הדרעק, הם מקבלים תכנית רדודה, שתמכור להם, תרתי משמע, את הרעיון הדמוקרטי ב- SMS (כולה שקל יא קמצנים) בבחירת הסלבריטאי המועדף. מה עוד? הצצה לחייהם המרתקים כמובן. חשבתם פעם על העובדה שכשאתם צופים באח הגדול, אתם אשכרה אומרים "החיים שלהם מעניינים יותר משלי" וממש מכלים את זמנכם בצפייה בחבורת אנשים שדרך חייהם מוכתבת כאילו היו דמויות ממשחק המחשב הנוסטלגי SIMS? (את הטיעון על "1984" כבר כולם מכירים) ורגע! אל תשכחו שהצפייה היא בבחינת אסקפיזם. יש גם קצת לחם ושעשועים אם תרצו. ממש כמו ללכת לגן-חיות. של בני-אדם. רק בלי לצאת מהבית. 

-

אל תבינו אותי לא נכון. לא הסלבריטאים הם הבעיה. הריאליטי המדובר הוא תועבה גם בגרסתו נטולת הידוענים. הכלב קבור בתרבות הסלבס שהשתרשה פה והמסר שאנחנו מעבירים לחברה. הפכנו, אלוהים יודע למה, את הפרסום והכסף לחזות הכל. מה הפלא שכל ילד וילדה רוצים להיות ה"טאלנט" הבא (ביבר, חנטל ותסלחו לי אם אני לא מכיר את הכוכבים של צו השעה) ולזכות ל-15 דקות של תהילה. לא משנה אפילו באיזה תחום. העיקר שיכירו אותם. ידעו מי הם. יצביעו עליהם ברחוב. כמה חלול – ככה עצוב. הגדירה זאת בצורה הטובה אשת הברזל מרגרט תאצ'ר: ״היום כולם מנסים להיות מישהו. פעם כולנו ניסינו לעשות משהו״.