אז בואו נדבר על זה רגע...

שבריר שניה...זה כל מה שמפריד בין היום העצוב ביותר במדינה, בו אנו בוכים לזכר אותם חיילים שהגנו עלינו בגופם, לבין היום השמח ביותר במדינה בו אנו חוגגים לה יום הולדת.

שבריר שניה מפריד בין העצב והכאב שעוטף את כל הגוף לבין ילדים משחקים בספריי שלג ברחובות.

שבריר שניה מפריד בין הדמעות, התוכניות בטלויזיה, המוזיקה העצובה, חנויות סגורות, צפירה מצמררת, לבין מוזיקה, הופעות, זיקוקים, אנשים ברחובות, מסיבות וטירוף.

שבריר שניה מפריד בין הזיכרון, המחשבה, האם השכולה, צוק איתן, עופרת יצוקה, לבנון השניה, שחרור, מפרץ וכו' וכו', לבין יום העצמאות שרק מוכיח שעם כל אותם המלחמות וכל אותם הנופלים עדיין מדינת ישראל היא שלנו.

שבריר שניה...רק שבריר שניה...שמוכיח כמה אנחנו חזקים, הישראלים, שמסוגלים להתמודד בשני רגשות כלכך חזקים ביום אחד. שמסוגלים באותו שבריר שניה להפוך את העצב לשמחה, את הבכי והדמעות לאושר וחגיגה..רק אנחנו.

רק אנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה עד לנחת...שבכל יום הזיכרון מתווספים עוד לרשימה שבזכותם אנחנו עדיין חוגגים את יום העצמאות.

כל זה...והכל..בשבריר שניה...