בגיל שש כבר ידעתי בדיוק מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול כדורגלן מקצועני למרות שאבא אסר עליי את החלום וכפה עליי את ההפך תפקוד מפני שהיה רופא אבל בתור ילד המשכתי לסמוך עליו ודחפתי הכי חזק שאני רק יכול עד גיל 17 שלא עמד במילה שלו וכל מה שחשבתי עליו התבדה לי מול העיניים הוא התגלה לי כשקרן נוכל רמאי ונוול שהגעתי לי"ב הפסקתי להאמין לחלום ובחרתי במוות אם עד אז היה מרד נעורים זה הפך להתאבדות רוחנית הייתי מוכן למות בשביל הכדורגל וזה כנראה מה שקרה.
זה מצחיק אבל עד היום אני עדיין לא מבין איך אפשר לקחת את אלוהים מבנאדם הרי היה לי חלום וההרגשה שאבא לקח לי את אלוהים איך אפשר לקחת חלום מילד.
חלום שבסוף התרסק והפך לסיוט שלא יכולתי לדמיין בסיוט הכי גדול שלי ועוד יגיע כל כך רחוק אבל אני שמח יותר מכל שלא וויתרתי על החלום.
אפילו עד עצם היום הזה אני חולם שמתישהו אהיה שחקן כדורגל למרות שאני יודע שזה לא מציאותי אבל האש עדיין שורפת אותי מבפנים והחלום עדיין נשאר אמיתי ומוחשי.
אני יודע שהחלום קיים איפשהו בתוכי אך לא יכול להצביע עליו אני חושב בנחישות שאצליח לשחרר מהחלום הישן אולי אצליח לחלום מחדש ורק מהנקודה הזו אני שואב את התקווה שלי בטח שלא מהסמים הפסיכיאטרים זה כל מה שחשוב לי מעבר להכל באמת.
הפעם אצליח לא להיכנע לאבא כמו בילדות ולקולות שצרם עמוק בתוך אוזניי בעודו בחיים שנשארו חרוטים בנפשי כיום כחולה נפש בדיוק בנקודה שוויתרתי על החיים ובחרתי במוות רק שלא אוותר ואמשיך להאמין ואצליח לתעל היצריות ליצירתיות שאוכל לייצר כסף ממה שאני אוהב לעשות לא מתכוון לוותר על החלום גם אם אצטרך למות בשביל זה וזו האמת הכואבת שלי שתישאר איתי עד הקבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: