הכופים לא יתנו לך מנוח
אתה מהווה איום על החברה
הם לא יתנו לך להיות מי שאתה
עד שתעיז להתפוצץ על השדים הפנימיים
פתחת פתח לגיהנום יאכלו אותך חי כמו תולעים
יתגרו בך בזמן שהם חיים בשלווה ויעשו ממך המשוגע
כל הסירנות נדלקו צעד אחד מוטעה ואתה חשוד
תנסה לברוח אבל ללא הצלחה האקדח הדוק לרכה
המוח התנפץ לרסיסים אז אתה קם ללא ברירה
יודע שמלאך המוות עורב לך מעבר לפינה
כמו יתוש מתיש אותך במסורבלתו העיקשת חג הלוך ושוב מעל ראשך
זמזומו הצורם באוזניים בודק אם פרץ לך את מנגנון ההגנה
אם פרץ מזימתו הצליחה ונפלת לתרדמה
לחושך קסום עד צמרור כמו בסיוט של וולט דיסני
מתי תשכיל לקום אתה תלוי בין שמיים לארץ
השמש יורדת הזמן חולף כמו צל הספירה לאחור החלה
ככל שהזמן עובר כוח הכבידה משפיע העולם הופך לעול על כתפיך
אין סוף למוות תתעורר לפני שהבועה הורודה תתפוצץ והחלום יהפוך לסיוט
הגעת לדד אנד משם אין דרך חזרה נשאר רק לצפות לגאולה
אבל כבר עברת את זה אז מהפחד אתה מקבל החלטה הפוכה
בתקווה שאם תהיה בקיצוניות השנייה זה יעשה את העבודה
אך אתה מוצא את עצמך שוב ללא מוצא בדיוק באותה בחירה
משוחרר מאזיקים אבל באותה צומת רק בתפאורה שונה
שוב אותה סצינה מוכרת הולך בדרך ומקלל את הרוח השפיות נעלמה
אולי איזה כדור שתבלע יחזיר אותה בחזרה אותו טריגר אותו סם
בסוף הכוח יגמר ולא יהיה עוד אפשר להתנגד
לא נשאר ממך יותר כלום נשאר רק להשתולל
עד שבא אדם ולוקח אותך בחליפה למאסר
המשחק נגמר.
* הערה:
אני חייב להגיד שכל היופי בשיר שהאמן נכנס עמוק לתוך נבכי נפשו ומסוגל לתאר סצינה מאוד מסויימת בתפאורה של החיים במדוייק שאנשים פשוט לא שמים אליה לב וממשיכים כרגיל.
ושכל אדם שעבר את אותו הדבר יכול להזדהות עם השיר ולהרגיש כאילו ממש כתב אותו בעצמו ככה אני מרגיש עם שירים של אמנים שסבלו/סובלים ממחלות נפש פשוט אחד לאחד למה שעברתי וממשיך לעבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: