רדפתי אחר הקולות כי ידעתי שיש בנאדם בעולם שהקול נובע ממנו חיפשתי את הקול ממש כמו צייד ראשים ובסוף "הרגתי את הבריון" עד שמצאתי את אבא ז"ל והתנגחנו אחד עם השני עד שהוא מת מעצבות כנראה גם בני אדם יכולים למות מעצבות לא רק בע"ח.
אך הבריון התחלף מיד לאחר הפטירה של אבא והפך לאחי הוא הפרצוף שבגרונו בוקע קול בדיוק אותו הסיפור כמו עם אבא בילדות.
עד שבלעתי איזה כדור שהחזיר את השפיות ושחזרה הכל נשכח כאילו לא היה בכלל כאילו המאבק ביני לבין אבא לא היה קיים כאילו הקולות לא קרו כאילו אני בריא.
שהייתי חופשי מהקולות בעשר השנים הללו הייתי זומבי חצי חי - חצי מת עב"ם לא מסוגל לתקשר עם הסביבה כי לא היו לי "קולות".
עד שבסוף הדלת המסתובבת הסתובבה שוב והתחלתי לשמוע שוב קולות.
אין לאן לברוח החיים עם הקולות וללא הקולות שווי ערך אותו חרא.
המסר שלי אליכם שאתה מסוכסך עם עצמך כנראה יהיו לך קולות טורדניים שישמעו כחיצוניים ואם אתה בשלום עם עצמך הקולות יהיו מנחים וישמעו כפנימיים.
זה ממש הסכם שלום עם הקולות תגיעו איתם להסדר בו שני הצדדים מסכימים על הפסקת אש תנסו לחיות בשלום איתם כי בסך הכל מדובר פה בשורה התחתונה בקולות שלכם ותראו איך פתאום הסערה המתחוללת בתוככם הופכת לפחות אימתנית ויותר רגועה עד שהמים יהפכו לשקטים ככה גם הקולות ותוכלו לחיות בשלום עם עצמכם לראשונה בחייכם מאז "שנולדתם" כחולי נפש אצלי זה קרה איפשהו בגיל 17.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: