לפעמים צריך לבחור ולהוציא אנשים מסוימיים שגורמים לך להרגיש רע מהחיים שלך בשביל לפנות מקום לאנשים שגורמים לך להרגיש טוב.
הבעיה היא שהם נפגעים מזה. בהתחלה כועסים כי אתה מתרחק בלי להסביר (הרי אי אפשר לבוא ולהגיד להם 'וואלה אתם חראות ביי ביי') לפחות אני לא, ואחרי זה הם פשוט גורמים לי להרגיש רע עם עצמי אבל לא בדרך הרגילה שלהם אלא פשוט בגלל שהם נפגעו ממך וזה הכל בגללך.
בחופש הזה החלטתי לשנות גישה. עבדתי על זה במשך הרבה זמן ואפשר להגיד שאני הרבה יותר שלמה עם עצמי ממה שהייתי מקודם.
הרבה זמן סחבתי איתי מעין בור כזה, איפה שהוא בין החזה לבטן, היה לי ריק בפנים, היה לי לא טוב היה לי קשה.
ועכשיו סוף סוף אני יכולה להגיד שאני מרגישה יותר טוב ובאמת להתכוון לזה. אני יוצאת לדרך חדשה ומשאירה את הרע מאחור כי מעכשיו הבור שלי סגור. לא בעצם לא סגור אלא מלא, מלא בי.
מישהו חכם אמר לי פעם בהשארת ספר שקרא, שהבחירה אם לחיות חיים טובים או רעים, הבחירה אם להיות קורבן ומסכן או להיות תותח על שנהנה מהחיים היא אצלנו בידיים, בידיים של כל אחד מאיתנו.
השאלה היא מתי אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שזה בסדר לאהוב את עצמנו ולהיות מלכים אמיתיים
ומתי נבחר לקחת את הלימון של החיים ולעשות ממנו מיץ משגע
וכאן אני אסיים ואאחל לכולם לילה טוב
זולאי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
