הימים האחרונים היו די קשים. בעיקר מתסכלים עבורי.אחים שלי גורמים לי להרגיש כמו ילדה קטנה. ולומר את האמת ? אני אחראית בדיוק כמוהם, אולי קצת פחות כי הם עשו צבא והכל ואני סך הכל בת 16 ולמרות זאת מידת האחריות שלנו זהה.כבר כמה שנים שהם גורמים לי להרגיש ככה ואני חושבת שבגלל זה אני לא מאד אוהבת אותם. אני יודעת זה נוראי לא לאהוב את האחים שלך הרי הם המשפחה שלך! אבל אי אפשר לאהוב מישהו שלא נותן לך סיבה לאהוב אותו. בשבוע האחרון היחסים שלי איתם מתחילים להימתח והמצב רוח שלי לא בדיוק מרומם ודי שנוי במחלוקת.
לפניי יומיים חברה שלי שגרה בפלמחים, הזמינה אותי ואת הבנות אליה ליומיים לישון בחוף ולחגוג לה 16 בסופ''ש האחרון. התלבטתי הרבה אם ללכת או לא. המצב בבית עם האחים שלי די הכניס אותי לדאון והרגשתי צורך להיות לבד. אני מניחה שהסיבה העיקרית להתלבטות שלי היא ההרגל הזה שפיתחתי. לא יודעת אם ציינתי את זה כבר אבל הייתה לי שנה די מחורבנת וקרו דברים שלא ציפיתי שיקרו והחיים די הכניסו לי כאפה. ההרגל שציינתי קודם הוא כשהיה קורה משהו רע או כל דבר שלא לטעמי הייתי בורחת. פשוט בורחת, בורחת מהחלון בכיתה, בורחת מהחלון בחדר, יוצאת מהחדר בפנימייה באמצע הלילה והולכת לטייל פשוט עושה הכל כדי לא להתמודד עם כלום. השנה הזאת בהחלט הוציאה ממני את כל הכוחות וכל האווירה שיש בבית לא נותנת לי למלא את המצברים לקראת שנה הבאה.
ובחזרה למה שאמרתי מקודם, התלבטתי אם ללכת או לא מצד אחד חשבתי שזה בדיוק מושלם, לנקות מעט את הראש, להיות עם החברות שלי שבטוח היו מעלות לי את המצב רוח וכמובן להיות בים, להשחים מעט בשמש להיצרב ממדוזות וליהנות - הקיץ האולטימטיבי. אבל מצד שני כל כך פחדתי שלא יהיה לי לאן לברוח אם אני אצטרך. ההרגל שלי שעזר לי הרבה במהלך השנה האינטנסיבית שעברה עליי נהיה אישזהו חיסרון. הבריחה הזאת נהייתה חלק ממני, היא כמו Plain B או גלגל הצלה או תיק עזרה ראשונה.
בסופו של דבר החלטתי ללכת לפלמחים וזאת הייתה בחירה מצויינת! עשינו חיים שמה, בחרנו ממדוזות, נשרפנו בשמש, התמלאנו בחול, אספנו צדפים יפים, אפילו צילמתי קצת, עשינו קומזיץ נחמד, התוודינו על כל מיני שטויות שעשינו השנה מסביב למדורה ואפילו שחינו בעירום בלילה! באמת נהניתי כמו שלא נהניתי כבר הרבה זמן וזה בא בול ברגע המתאים. חזרתי עייפה עם הרבה חוויות הביתה, רק חבל שאחותי היא זאת שהקפיצה אותי מהמרכזית חזרה הביתה, כי זה הזכיר לי את כל הבעיות בבית.
בחופש הזה הבטחתי שאני אעבוד על עצמי, השנה הזאת השאירה בי הרבה נזקים והבטחתי שזה הולך להשתנות, כי בשיא הכנות אם עברתי את כל החרא הזה אני גם אוכל לעבור את זה. כי אולי המדריך בפניימיה שלי צדק כשהוא אמר לי באיזה שחנ''ש שעשינו שאני יותר חזקה ממה שאני חושבת שאני ושאני יכולה לעבור הכל.
ובנימה אופטימית זאת, אני אסיים ואקווה שבאמת יש בי את הכוח להדביק את כל החיים השבורים שלי בחזרה.
עד כאן, זולאי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
