בישראל יש אווירה שהמצב הבטחוני תמיד דוחק את כל כל הבעיות האחרות של המדינה הצידה. כאילו שום דבר לא חשוב כמו המצב הבטחוני. שיילכו לעזאזל הפערים החברתיים, מחירי הדיור, החינוך, הבריאות וכולי.
אני לא מזלזל בבטחון. אנחנו צריכים בטחון, אבל אנחנו יכולים לטפל גם בדברים אחרים בזמן שאנחנו דואגים לבטחוננו. יותר מזה - יש נושאים שהטיפול בהם יעזור לשפר את הבטחון, כמו חינוך לסובלנות, צמצום פערים חברתיים, שיפור הכלכלה, רפואה מונעת, איכות הסביבה וכולי.
החברה הישראלית רוויה אלימות וגזענות. שנאה הפכה להיות נורמה. טוקבקים מלאים בקללות. נהיגה פרועה על הכביש. פנאטים דתיים (יהודים ומוסלמים) שהולכים ומתרבים. מפחיד.
השלום והבטחון מתחילים בתוכנו. בהלך הרוח שלנו. בסובלנות שלנו כלפי אחרים. בצורת הדיבור שלנו. בסדר העדיפויות שלנו. זו לא קלישאה. פוליטיקאים בממשלה ובכנסת מקשיבים להלך הרוח בציבור ופועלים לפיה. אם הלך הרוח יהיה גזעני ואלים, ככה תהיה גם המדינה.