שלום לך, פטמת סלמי. ככה אני קוראת לך לפעמים אני גם קוראת לך זונה, שרמוטה, שטוחה, פושאפ וכו'... אבל היום לא נדבר על כמה שאני שונאת אותך. ועל זה שאת מרושעת ומתוחכמת ברמה שאני לא אוכל להתחרות לעולם. אבל אני רק רוצה להגיד, שאני מרגישה שאת מובסת. את כבר לא בעלת כוח כמו פעם. את כבר לא המובילה בין כולם, אפחד כבר לא מפחד ממך. הם שונאים אותך יותר ויותר, הם כבר מבינים מי את באמת. הם כבר מבינים שאת אפס ואת לא יכולה לעשות לאף אחד כלום. והכי חשוב-אני מבינה אתזה. ואת לא לגמרי מובסת, יש עוד אנשים שאת שולטת בהם. אבל זה לא מפריע לי. אני מרגישה יותר ממך. אני מרגישה שיכול להיות פה שינוי. את אומרת שאת עוברת כיתה ושתעזבי אבל אני מרגישה שזה לא יקרה, זה קשה להאמין שאת תעזבי את כמו שומנים על בן אדם שתמיד היה שמן, קשה להאמין שמתישהו השומנים ילכו זה נראה שאיפה רחוקה מדי. אני יודעת שאת מרגישה חלשה ואני יודעת שאת לא מראה אתזה. זה מה שאני מקנאה בך כלכך שאת מתפקדת תמיד גם אם העולם יחרב את לא תראי חולשה, את לא יכולה להראות חולשה ואני ההפך הגמור. אני שקופה מדי, את יכולה לדעת מתי אני מאושרת ומתי אני עצובה וזה קל לפגוע בי.
כרגע, אני מרגישה טוב ואני מרגישה מחוסנת, אבל עד שאני ירגיש בטוחה במאה אחוז יקח זמן... בנתיים אני מנסה להיות אופטימית. להיות כמוך - חזקה ולהראות ביטחון. אולי אני מדברת כולה עלייך יכלו להיות לי בעיות יותר גדולות, אבל כרגע את המחסום שלי לאושר. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
