כשאלוהים רצה להגיד על שלום הוא שלח יונה. יש הרבה יונים, בכל מקום אז למה אין שלום? למה לא נגמרת המלחמה ? לא האמנתי שהם יעשו אתזה וישלחו טלים לת"א אבל הם עשו וירו עלינו, וידענו שזה יקרה אבל בחיים לא חשבתי שהם רציניים. ועכשיו כבר כמה ימים שלא שמעתי את האזעקה כמובן ששמעתי הרבה חיקויים שלה במהלך השיעורים בביה"ס וכל אחד מהם עשה לי התקף לב אבל נתעלם. עכשיו, כשקיוותי להפסקה, לא אמרתי שלום לא שאפתי רחוק מדי. אבל עכשיו אני שומעת שפוצצו אוטובוס ליד קניון עזריאלי. אני בשוק. אני מפחדת אני רוצה לבכות אני רוצה לצרוח עליהם לשלוח להם פצצה גרעינית. איך אתם מעזים ?! איך?! והקניון הזה זה הקניון שאני תמיד הולכת אליו. הייתי באה אליו לפחות פעם בשבוע ואם לא הולכת לקניון אז משתמשת באוטובוס. אם זה היה בזמן אחר כמה ימים קודם או כמה ימים אחרי, אני זאת שהייתי שם רואה את הפיצוץ מול העיניים. ואם לא אני אז חברות ואנשים שאני מכירה. זה פשוט מזעזע אותי. אני מפחדת. לא מספיק שהאזעקות האלו הפחידו אותי עכשיו גם זה. ואני לא מבינה איזה מן חיים אלה לתושבי הדרום? או הצפון? כשיש מלחמות באיזור. איך אפשר לחיות ככה. זה טראומה זה לא נורמלי זה לא הגיוני. איך ילד שרק נולד שומע יום יום אזעקות? איך ילדה שבדיוק עלתה לכיתה א' נשארת בבית במקלטים או בממד. איך קוראים לזה חיים? איך חיים תחת מלחמה? והדבר היחיד שטוב פה, שכשירו בת"א יצאתי מהבועה שחייתי בה והתחלתי להבין ולהודות להורים שלי שגרים במקום כזה, בשכונה כזאת טובה, עם בית כזה יפה ושהם מעניקים לי את כל מה שאני צריכה. ואני מודה להם ואני מקווה שכשאני אגדל הילדים שלי לא יצטרכו לחיות תחת מלחמה. ואולי אני רק מקווה, אבל בלי תקווה מה נשאר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
