הייתי עצבנית. כמו כל בוקר במשמרת.
וחגית עמדה לי על הראש: ״אוי שתיתי מהקפה לא שלי, תכיני לי חדש, תכיני לי חדש״
ואז איבדתי את זה.
לוקח לי זמן ממש לאבד את זה, אבל עם דברים כאלה קשה לי להתמודד, היא משגעת לי את השכל האישה הזו.
נטלי נכנסה לעזור לי, לאפס את הבר וכנראה בעיקר אותי.
לקחתי צעד אחורה, עצבנית כל כך שאני מסוגלת לשבור איזה משהו והשארתי את נטלי לבד לרגע לסדר את הכלים שבדיוק חזרו משטיפה.
ואז את נכנסת בסערה לבר: ״מה קורה? מה את צריכה?״
אנחנו לא מביעות כמעט חיבה אחת לשנייה בעבודה, סתם כי אנחנו לא כאלה וגם כי זה לא לעניין, את בכל זאת האחמשית שלי ועוד נטלי בבר, שהיא המנהלת של שתינו.
השפלתי את פניי לרגע, רוצה להיכנס לתוך חיבוק מעטפת גדול שלך, ויודעת שאני לא באמת יכולה, לא כאן, לא עכשיו..
ובכל זאת... התקרבתי אליך קצת, תפסת אותי לחיבוק קצר ועוטף לחשת לי להתאפס על עצמי ולזכור לנשום בין לבין, התרחקנו קצת פיזית, הידיים שלך עדין עלי ואני מנסה לנצור כל רגע ורגע כדי שאזכור להירגע בפעם הבאה.
נתת לי נשיקה זריזה על הפה ויצאת מהבר בסערה שבה נכנסת.
חזרתי לנטלי, היא עוד פרקה את הכלים אבל כבר עברה ל״פיילה״ השנייה שהייתה מונחת בחלון ביננו לבין השטיפה והתחלתי לעזור לה.
היא חייכה אלי ושאלה: ״נו, עכשיו יותר טוב?״
כבר היה לי חיוך על הפנים עוד בשלב ה״נו״ שלה, ברור שעכשיו יותר טוב.
עניתי לה: ״כן״ קשוח ואדיש אבל החיוך הסגיר אותי לגמרי.
״היא תמיד יודעת איך להרגיע אותך, אה?״
״לא״ עניתי. ״אין לה מושג איך לעשות את זה״.
נטלי הסתכלה עלי בפרצוף מבולבל..
״היא כל פעם עושה משהו אחר וכל פעם זה עובד. אבל היא לא מבינה שמה שמרגיע אותי זו פשוט היא והנוכחות שלה..״
נטלי חייכה אלי בהבנה וקצת התמוגגה.
״היא זו שמרגיעה אותי ואני דיי בטוחה שהיא עדין לא הבינה את זה״ המשכתי. ״מודה שאני קצת נהנית מזה...״
בשלב הזה כבר סיימנו לפרוק את כל ה״פיילות״ של הכלים, לא היו עוד בונים והבר היה נראה במצב סביר..
נטלי חייכה אלי שוב ואמרה: ״טוב, נראה לי את תסתדרי כבר, לא?״
״כן״, הפעם כבר חייכתי מכל הלב, ״תודה״ אמרתי לה..
גם היא לא מבינה שעצם היותה שם פשוט מרגיע אותי.
הסתכלתי מחוץ לבר, מצאתי אותה, המבטים שלנו נתקלו זה בזה, לקחתי נשימה עמוקה וחייכתי אליה. היא חייכה אלי בחזרה את החיוך המקסים שלה...
לא הספקתי לזרוק לה איזו הערה כמו שאני תמיד עושה, ורצף של בונים התפרץ אלי מתוך המכונה וחזרתי לעבוד....
(מהראש שלי, לא אמיתי, לא להתלהב מידי...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
