פשוט תכנסו

"רוצה סיגריה?"

"לא תודה, אני מעשנת רק כשיש לי מחשבות אובדניות."

יובל מסתכלת על הבעתו המבולבלת בחיוך, רואה אותו מתאמץ להבין כיצד עליו להגיב. הוא מעביר יד בשיערו הפרוע, כאילו והוא מנסה לבלגן אותו עוד יותר, מוציא סיגריה מהחפיסת "קאמל" שהייתה מונחת על הספסל, ומדליק.

"את אובדנית?"

"ממש לא! מה פתאום?" ידה של יובל מחטטת בתיק הבד המרוט והקרוע, "אבל אני מעשנת מידי פעם."

גלעד מביט בה בשתיקה, גבותיו מכווצות, כאשר היא מתחילה לצחוק. "אוי לא" הוא מביט בה בחיוך. "נפלתי על משוגעת."

היא שולפת מן התיק קופסת בועות סבון, מסובבת את המכסה ומתחילה נושפת אל תוך לולאת הפלסטיק. בועות קטנות וגדולות מתפזרות בחלל שביניהם, מתערבבות עם עשן הסיגריה ומתפוצצות בדממה.

"מה את עושה?" גלעד שואל לאחר התלבטות קצרה.

"זה במקום סיגריה."

הם יושבים בשתיקה, שואפים ונושפים. רעש צרחותיו של הקהל והבסים של המוסיקה נשמע עמום ברקע. גלעד עוקב בעיניו אחר בועות הסבון, ומידי פעם פוזל הצידה אל יובל, שמפריחה בועות בדממה, מביטה היישר קדימה אל הרחוב.

"זו מעין תיאוריה שפיתחתי, אתה מבין?" היא שוברת את השתיקה שכבר התחילה להיבנות לחומה ביניהם.  גלעד מביט בה, אסיר תודה, במבט שואל. "סיגריות הרי הורגות אותך, אבל כיף לעשן אותן נכון?" גלעד מביט בה, מנסה ללכת בעקבות קו המחשבה שלה אך מוצא את עצמו קצר נשימה. " נו?"
"אז נגיד ועובר עליך חרא יום: קמת מאוחר בבוקר, נזרקת לאוטו בלי לצחצח שיניים רק כדי להספיק להגיע לעבודה, בדרך דרסת חתול, סוף סוף הגעת לעבודה- רק כדי לגלות שהיום יום שלישי ואתה בכלל לא עובד היום. אתה חוזר הביתה למראה הנבול של הקקטוס שאתה מנסה לגדל כבר שלוש שנים. יוצא למרפסת עם קפה, כמעט ומחליק כי השכן בן השמונים מלמעלה שוב השתין מהחלון,ישירות על רצפת  המרפסת שלך. אתה מקלל את אמא שלו ולוקח שלוק מהקפה, ופולט אותו החוצה, כי החלב מקולקל."

גלעד צוחק. "על מה את מדברת?"  יובל מסתכלת עליו בחיוך. " לא משנה, פשוט עובר עליך חרא יום ואתה חושב לוותר על הכל ולהתאבד. אז אתה מעשן סיגריה, ובכך מקצר את החיים שלך ומשפר לעצמך את המצב רוח באותה פעולה."

"אוקי ונניח ואני לא רוצה למות אבל כן רוצה סיגריה?"  הוא אומר וכמדגים, שואף מן הסיגריה שכטה אחרונה לפני שהוא זורק אותה על המדרכה ומועך ברגלו.

"אז אתה עושה מה שאתה רוצה ומת בכל זאת בסוף."  היא אומרת ונושפת לתוך הלולאה הצהובה, מוציאה לאוויר עשרות בועות נוצצות.

גלעד צוחק, "אין בזה שום הגיון"

יובל מסתכלת עליו במבט חצי רציני "נכון, אבל יש בזה רגש."