הרבה זמן לא חוויתי פרידה.
היינו יחד 8 חודשים כמעט, השלמנו אחד את השני באופן מושלם מבחינה מינית.
הייתה לנו מערכת יחסים מאוד כנה, היינו פתוחים אחד עם השני.
התייעצנו, צחקנו. אנשים לא הבינו מה אני עושה איתו.
הוא שונה ממני מאוד, הוא כל כך רציני.
"אין לו חוש הומור בכלל!" היו אומרים לי.
ואין להם מושג כמה היינו צוחקים. ואיזה צחוקים היינו עושים יחד.
שעות מתגלגלת מצחוק.
"את צריכה בחור שירים אותך למעלה ולא יכבה אותך"
מה הם מבינים?!
הוא לימד אותי כל כך הרבה, הוא היה שם בשבילי תמיד.
באמצע הלילה הוא היה נוסע אלי.
הוא היה דואג לי, בכל התקף חרדה לא היה עוזב אותי. היה מלטף ומרגיע.
קיבל אותי ואת כל החבילה שבאה יחד איתי
אבל באמת הייתה בעיה.
קשה לו להביע רגש, בתחילת הקשר לא חשבתי שיש אדם אדיש יותר ממנו.
אבל כזו אני לוקחת אנשים כ"אתגר",
אני אצא איתו והוא ילמד להרגיש.
הוא הרגיש, אני יודעת שהוא הרגיש.
אבל מעולם לא אמר.
הוא מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי.
כי הוא לא יודע איך, הוא לא יודע איך לבטא את הרגש של אהבה.
אין דבר כזה! כולם יכולים להרגיש. אנחנו לא רובוט.
כמו שאתה חווה כעס, אתה חווה אהבה.
רק שיש אנשים שקשה להם להביע את זה, זה מפחיד. אני יודעת.
אז כמה פעמים היינו על סף פרידה כי היה לי קשה לא לשמוע את המילים האלו.
ולא הייתי מסוגלת בלעדיו, אז לא נפרדנו.
אבל לו היה קו אדום אחר, וכיבדתי את הקו האדום שלו,
ולא חציתי אותו.
למרות שזה עמד בדרך שלי, למטרה שלי.
ידעתי שזה עניין של זמן שהקו הזה יחצה ונפרד.
"זה אתה מול התשוקה שלי. כרגע אתה מנצח, אבל יום אחד התשוקה שלי תגבר."
ככה הייתי אומרת לו.
היינו מאוד ברורים ותמיד ידענו מה יגיע.
ידעתי שהפרידה תגיע כשאחצה את הקו.
ובכל זאת חציתי. כי התשוקה שלי גברה עליו.
ובאותו יום נפרדנו.
5 ימים עברו. וכל שיר מזכיר, כל ריח, כל רכב, כל בן אדם, כל צחוק.
אני אכנס לדף שלו באינסטגרם 50 אלף פעמים, למרות שאני יודעת שהוא לא מפרסם שום דבר.
אני אכנס לוואצפ רק כדי לראות מתי הוא היה מחובר בפעם האחרונה.
ואם הוא מחובר עכשיו אז הלב שלי קופץ ואני מתחילה לרעוד.
אני בוכה, הדמעות פשוט זולגות, בכל מקום, אני לא מצליחה לעצור אותן.
"אני רוצה לבוא לקחת את הדברים שלי." אני כותבת לו. וברור שזה רק כדי לראות אותו.
אני רוצה שישנה את דעתו ויתגעגע אלי? לא יודעת.
הפרידה הזו הייתה צריכה לקרות, פשוט מרגישה לבד. יותר מידי לבד.
והרבה זמן לא חוויתי את הכאב הזה בלב, הכאב שלא משתווה לשום כאב אחר שקיים עלי אדמות.
אני רק רוצה שינשק אותי עוד פעם אחרונה, שילטף אותי מתחת לשמיכה.
שיסתכל עלי עם העיניים הטובות שלו.
ושיגיד לי, פעם אחת, שאשמע את המילים האלה יוצאות מהפה שלו: אני אוהב אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: