בימים האחרונים אנו עדים למחאה נרחבת על חוסר הפעלתה של תחבורה ציבורית בשבת. הסיבה לפריצת המחאה, נובעת לכאורה מכך שהפעם היו יומיים רצופים - חג ולאחריו שבת - מה שגרם לכך שהאפקט של היעדר תחבורה ציבורית למשך פרק זמן כה ממושך בלט ביתר-שאת.

עם זאת, זוהי ממש לא הפעם הראשונה בה הנושא עלה על סדר היום הציבורי (היו שנים בהן בראש השנה היו 3 ימים בלי תחבורה ציבורית... או שאולי כולם אז חזרו בתשובה לקראת יום כיפור?  ).

וכמו תמיד, הוא לא באמת יוביל לשינוי ובוודאי לא לשינוי משמעותי - לא כל עוד החרדים מהווים לשון מאזניים בפרלמנט שנבחר על בסיס דעות מדיניות-ביטחוניות ולא על בסיס עמדות בנושאי דת ומדינה.

ובכל זאת, למרות שההתעסקות בנושא היא אולי (כמעט) מיותרת - הנימוקים שמציגים הפעם אנשים מהצד שמבקש לשמור על הסטטוס-קוו פשוט העבירו אותי על דעתי והוכיחו שוב שכשאנשים מתקבעים על דעה כלשהי, הם פשוט ימצאו כל טיעון קלוש שהם יכולים למצוא, העיקר (כביכול) "לחזק" את טענתם.

אז כן, הטיעונים והדיונים האלו הוציאו אותי מהכלים.

אז מה החלטתי לעשות בנידון?

לכתוב על זה קטע שבו אנסה להפוך את הדיון הזה מאוסף של צעקות בשוק, לדיון מסודר יחסית בו ברור מה כל צד טוען ומה בעצם המחיר של הצעדים שכל צד טוען שצריך לבצע (או להימנע מביצועם).

אבל נתחיל בלשחרר קצת קיטור   -

אז מה כל כך עיצבן אותי?

א.

אחד הטיעונים הנפוצים שנשמעים ברשתות החברתיות ובטוקבקים היא: "למה כל הציבור צריך לממן תחבורה ציבורית למיעוט קטן שרוצה זאת" או משהו בסגנון. חלק יגידו שזה עניין של דתיים שלא מוכנים לממן חילול שבת (ולכן באמת מוסדות המדינה והחברות הממשלתיות כולן על פי חוק מושבתות בשבת, למעט שירותי חירום), וחלק סתם כי לא חושבים שהמדינה צריכה לממן את זה.

התשובה לטיעון הזה היא פשוטה מאוד - התחבורה הציבורית בכלל אינה ממומנת על ידי הממשלה או על ידי משלם המסים.

כל חברות האוטובוסים בישראל הן חברות פרטיות. הבלבול כנראה נובע מכך שמדברים על תחבורה "ציבורית" - אבל המשמעות של המונח היא שהתחבורה מיועדת לכלל הציבור (ולא רק למי ששכר את האוטובוס), אין משמעות המונח שהיא ממומנת או אפילו מפוקחת על ידי המדינה.

בפועל במדינה שלנו הפיקוח על תחבורת האוטובוסים הוא הדוק מאוד, ובכל זאת כל קווי האוטובוסים מופעלים על ידי חברות פרטיות הזוכות במכרזים מהמדינה להפעלת קווים שונים.

הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בסך הכל דורשת או הרחבת המכרזים גם לשבתות, או ביצוע מכרזים נפרדים לימי שבת וחג, או פשוט לתת לשוק החופשי לקבוע את התחבורה הציבורית בימים אלה כך שהמדינה פשוט לא תתערב בכך.

בכל מקרה - זה לא מהכסף של משלם המסים.

ב.

טיעון נפוץ נוסף גורס שגם ככה יש מוניות ומכוניות פרטיות.

מאידך טיעון נפוץ אחר גורס שהפעלת אוטובוסים של תחבורה ציבורית תפגע בצביון השבת.

כמובן, שני הטיעונים פשוט וחלק סותרים זה את זה;

הרי אם באמת כל מי שרוצה ליסוע ייסע גם ככה, אז ההבדל בין מציאות שבה יש תחבורה ציבורית בשבת למצב שאין, זה הבדל בין מציאות שבה יש אוטובוס אחד שעובר ברחוב בשעה, למצב שבה עוברות כ10-15 מכוניות ברחוב בשעה, כלומר אחת ל5 דקות.

לא יודע מה איתכם, אבל ברחוב שבו פעם בשעה עובר אוטובוס ואז שעה יש שקט, יש יותר אווירת שבת מרחוב בו כל 5 דקות שומעים מכונית נוסעת.

מאידך, אם באמת יהיו הרבה אנשים שיסעו בתחבורה הציבורית שכרגע אינם נוסעים כלל - זה רק מוכיח את נחיצות השירות הזה.

ג.

כמו כן, מחד גיסא טוענים רבים שהדבר יפגע בנהגי האוטובוס שאינם רוצים לעבוד בשבת כי הדבר יגרום לאפלייתם,

ומאידך גיסא אותם אנשים טוענים שממילא אין הרבה שמחללים שבת וממילא לא יהיה ביקוש לתחב"צ בשבת.

אפילו בלי להיכנס לסקרים שנעשו בנושא של ביקוש לתחב"צ בשבת - ברור לכולם שהיקף הפעילות של האוטובוסים יהיה בהתאם לביקוש. אם באמת כדבריהם הביקוש יהיה נמוך מאוד - אז לא יהיו למנהלים של חברות האוטובוסים קשיים למצוא מעט נהגים שמוכנים לעבוד בשבת, וממילא לא יהיה להם כל אינטרס להפלות דתיים.

מאידך אם כן יהיה ביקוש גדול - אז תמנע צורך בסיסי ממאות אלפי אנשים בשביל בן אדם אחד או שניים שאולי יופלו?

ד.

עוד טענה מגוחכת שנשמעת היא ש"זאת רק ההתחלה, מחר ירצו גם לפתוח את כל החנויות וגם את משרד הפנים" וכו'.

טוב, אני באמת צריך להגיב לזה?

שוקולד מהסופר אפשר לקנות מראש, גם דרכון אפשר להוציא מראש. אבל לא, לא כולם רוצים לבלות את כל השבת (או כל החג-שבת, בכלל...) אצל הדודה, מספיק להם ביקור של כמה שעות בצהרי היום.

וכמובן שלא כולם רוצים לעשות טיול כולל לילה באוהל...

ובכל זאת?

טוב, האמת שהאופן שבו ניהלתי את הדברים עד כה, אינו כל כך ענייני; אין זאת משום שתוכן הדברים, הטיעונים, או הנימוקים שהועלו אינם ענייניים, ואפילו לא עקב סלקטיביות בבחירות הנתונים או משהו בסגנון. זה פשוט משום שהתעסקתי בלהוציא את העצבים שלי על כל טענה שכל טוקבקיסט (אפילו אם היו מלא כאלו) טענו.

בסך הכל, זה שהפרכתי הרבה מהטענות הללו, אינה אומרת שהפרכתי את כולן, וזה לא אומר שאין שום סברה והגיון בכלל שאי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. אז אחרי שהוצאתי את עצביי על הטיעונים הממש-מגוחכים ומלאי הסתירות הפנימיות - בואו נדבר על הנימוקים האמיתיים.

א.

הצביון היהודי של המדינה.

לרוב מוחלט של אזרחיה היהודים של המדינה - הנושא הזה הוא בעל חשיבות. כמעט כולם רוצים שהמדינה תשמור על צביונה היהודי, בצורה ובמידה כזו או אחרת. הם גם מוכנים להגביל את עצמם אישית אפילו למען כך (הסטטוס קוו הרי נקבע בעת שמפא"י הייתה בשלטון, מפלגה חילונית למהדרין...).

במקרה זה צריך לאמוד את גודל התועלת (בשמירת הצביון היהודי) מול גודל הנזק (של אזרחים שרוצים תחבורה ציבורית בשבת).

חשוב לציין שאין חשיבות כל כך גדולה לכמות האנשים שישתמשו בה בפועל, כך שלא חייבים כעת לעשות סקר לראות אם 53% ישתמשו בה או אולי רק 43.7%.

מדוע?

כי מכיוון שהאוטובוסים יפעלו בערך לפי הביקוש, השאלה היא בעצם שאלה יחסית:

אם אוטובוס ממוצע שפועל בתור קו תחבורה ציבורית מסיע בממוצע 50-100 נוסעים לאורך הקו שלו, או 20-30 אנשים ברגע נתון, אז צריך לשאול - האם הנזק לצביון היהודי של המדינה כתוצאה מנסיעת אוטובוס אחד יחיד בשבת, שווה לתועלת שנגרמת לכ-30 איש מהנסיעה בו?

או אם נכפיל ב-1000 - האם הנזק לצביון המדינה כתוצאה מהפעלת 1000 אוטובוסים ברחבי הארץ בשבת, שווה לתועלת שנגרמת לכ-30,000 איש שיתמשו בשירותיהם?

לדעתי האישית די ברור (במיוחד כשמסתכלים על היחס 1:30) שאפילו אדם מסורתי מאוד צריך להכיר בכך שלא, אוטובוס אחד לא פוגע בצביון היהודי של המדינה במידה שמצדיקה נזק ל20-30 איש שצריכים את שירותיו ביום החופשי היחידי שלהם.

ב.

ומה עם הנהגים?

כן, שוב הנהגים.

למעשה, בנוגע לנהגים ישנם שני טיעונים - טיעון אחד כבר ראינו והוא טיעון האפליה, והטיעון השני הוא שלוקחים להם את היום החופשי היחיד שלהם.

ובכן, כאן האמת שיש צורך בנתונים - כמה מכלל נהגי האוטובוסים העובדים בתחבורה הציבורית כיום הם דתיים, כמה מהם מסורתיים, כמה מהם לא רוצים לעבוד בשבת, כמה מהם מעדיפים לעבוד בשבת (כי מרוויחים יותר), כמה מהם ערבים או נוצרים או רוסים או אתאיסטים. ועדיף גם להשיג את הנתונים בפילוח לפי ערים/מועצות.

ובכל זאת, למרות שבוודאי שעדיף לבדוק את הנתונים לעומק, גם בלי לבדוק את הנתונים ברור שרק מיעוט מהנהגים הם דתיים, ושפחות ממחציתם שומרי שבת. בהתחשב בכך שיש מנגד כאלה שמעדיפים לעבוד דווקא בשבת ולכן יהיו מוכנים לקחת הרבה משמרות בחודש, וגם מכיוון שהיקף התחבורה הציבורית בשבת יהיה בהיקף קטן פי כמה מאשר ביום חול - הרי שממילא לא ברור בכלל שיהיה לחץ על המנהלים בחברות האוטובוסים להעדיף משמעותית נהג שאינו שומר שבת.

לפיכך לא בטוח שתהיה אפליה בכלל, בוודאי לא כזאת משמעותית. גם אם תהיה, אני שוב חוזר לשאלה המתמטית - האם זה שאדם אחד אולי יופלה לרעה בקבלה לסוג משרה אחד (מתוך למעלה מ-10,000 סוגי משרות הקיימים בישראל, המעסיק פחות מ0.1% מהמועסקים במשק, כך שיש לו עוד מלא אופציות) - האם זו סיבה לאמלל, או לפגוע אפילו פגיעה קטנה במיליון איש? (מה גם שיש כמה חברות אוטובוסים, קשה לי להאמין שכ-ו-ל-ן יפלו אותו)

בנוגע לכך שהוא לא יקבל יום חופשי - ובכן קודם כל הוא יקבל יום חופשי באמצע שבוע (חובה של המעסיק, אפילו אם העובד לא רוצה לצאת לחופש), ודבר שני - כאמור יהיו משמרות. גם מי שיעשה משמרות בשבת, לא יכריחו אותו לעשות שבת אחרי שבת. אז מידי פעם הוא יקבל יום חופש דווקא באמצע שבוע, וואלה נחמד - גם הוא יוכל לעשות סידורים ביום חופש הזה, וגם בשבת הוא עבד כמו ביום רגיל אבל קיבל 25% יותר. אחלה עיסקה.

ועוד כמה דברים לסיום

בקטע עצמו עסקתי בעיקר בטיעונים ובטיעוני הנגד. ובכל זאת, עוד כמה מילים:

כשמדברים על טיעונים סוציאליים כמו במקרה הזה בהקשר של הנהגים, צריך לזכור שזה שהפתרון הפשוט ביותר שניצב לפנינו כולל לכאורה פגיעה מסוימת בחלק מהנהגים - זה לא אומר שלא ניתן למצוא דרך שבה לא תהיה פגיעה או שהפגיעה תהיה קטנה בהרבה.

כלומר - אם זה הנימוק שלך, אבל באמת זה הנימוק שלך, ולא איזה ניסיון להצדיק בדיעבד כפיית עמדות דתיות - אז עליך להצהיר שאתה בעד למצוא פיתרון יצירתי לבעיית הנהגים, ולא סתם להתנגד לפתרון בעייתם של מאות אלפים שזקוקים לתחבורה הציבורית בשבת.

הנה למשל דוגמא לפתרון אפשרי כזה:

המדינה תחוקק חוק שקובע ש:

-אסור שחברה אחת תפעיל הן קווים של תחבורה ציבורית בחול והן קווים של תחבורה ציבורית בשבת;

-אסור ששתי חברות שאחת מפעילה קווים בחול והשנייה בשבת יהיו בבעלות משותפת;

-כל תיאום בין חברה שמפעילה קווים בחול לבין כזו שמפעילה בשבת תיאסר (בדומה ל"חוק ההגבלים העסקיים" האוסר על תיאומי מחירים בין חברות)

הנהגים שעובדים בחברות הרגילות יהיו רשאים לעבוד בחברות שמפעילות קווים בסופי שבוע, ולקבל יום חופש מהחברה שבה הם עובדים באמצע השבוע. (האמת זה עלול ליצור אפליה בכיוון ההפוך - המנהלים יעדיפו נהגים שומרי-שבת שלא יבקשו מהם חופש באמצע שבוע כי הם עבדו בסופ"ש... אבל לא נראה לי שזו תהיה אפליה משמעותית אם בכלל)

וגם סתם שאלה

שאלה לי לאלה המתנגדים לתחב"צ בשבת ובחג על מנת שגם לנהגים יהיה יום חופש עם המשפחה:

האם מתישהו הם יצאו למחאה על כך שיש תחב"צ בפורים? או ביום העצמאות?

האם יצא להם להשתמש בתחב"צ בימים אלה?

איך הם היו מרגישים אם היו מחליטים שבימים אלו לא תהיה תחב"צ?

נ.ב-ים

1) אם הגעתם עד לפה מגיע לכם פרס :)

2) לא, אני לא שמאלן, ואני לא בעד מדינת כל אזרחיה. אפילו גילוי נאות: הצבעתי ליכוד בבחירות האחרונות. יש לי גם ביקורות בכיוון ההפוך בנושאים אחרים. בעצם בכל הכיוונים יש לי ביקורות  אבל אותן נשאיר לפעמים אחרות.

3) אני יודע שהעברתי מסר מאוד ברור לגבי העמדה שלי בנושא, אבל זאת לא הייתה המטרה העיקרית שלי.

כמו שכבר כתבתי בהתחלה, המטרה העיקרית הייתה להעביר את הדיון מדיון של צעקות בשוק לדיון ענייני שדן בצורה מחושבת, אפילו מספרית לעיתים, בנזק ובתועלת שבכל מהלך.

אם יבוא אדם דתי ויגיד שלפי דעתו אוטובוס אחד בשבת שנוסע בעיר תל-אביב כל כך פוגע בתדמית היהודית של המדינה, שרווחתם של 20 ומשהו איש שרוצים לנסוע לדודה שלהם או לחוף היא פחות חשובה - זכותו לחשוב כך. המטרה העיקרית הייתה שיהיה ברור על מה דנים, כשברור מהו היחס בין הנזק והתועלת מכל צעד.

וכיוון שזו הייתה מטרת המאמר - אשמח לתגובותיכם - האם השתנה משהו בדעתכם או בתייחסותכם לנושא בעקבותיו? האם למרות הטיעונים וההשוואות אתם עדיין חושבים שהנזק לצביון היהודי של המדינה חמור מידיי? Shoot!