חמש שנים.
תקופה ארוכה שבה הייתי שלך מבלי שתייחס לזה חשיבות, תקופה שבה פגעת בי בלי סוף, צרחתי ובכיתי מולך ובלעדייך ואתה? נשארת אדיש.
כולם אמרו לי הוא לא בשבילך, הוא עם אחרת את סתם מחכה. כינו אותי טיפשה בגללך ואני? סתמתי והנהנתי בשקט.
וכל אותה תקופה אכלתי את עצמי מבפנים רבנו והשלמנו לפחות מיליון פעם באת והלכת וככה להפך. תמיד זכרתי את הדברים הקטנים שהיו בינינו השיחות לאורך הלילה למרות שלא ידעתי שהיא לידך כרגע, הנשיקות שחלקנו ועדיין לא ידעתי שהיא אי שם מחכה לך.
וואלה לא ציפיתי, לפחות לא ממך. ואז כשגילית היה פיצוץ ושוב נתק.
ואז הגיע ההודעה שכתבת שאתה מאושר שיש לך הכל חוץ ממני הידידה הכי טובה שלך.
צרחתי מבפנים כעסתי כולכך על עצמי עלייך על כל אותה תקופה והסכמתי להכאיב לעצמי עוד קצת. חזרנו לקשר אבל אני שמתי בינינו גבולות ואתה מה עשית? מחקת אותם כאילו זה כלום. ושוב התעצבנתי ורבנו בכיתי וקיללתי אותך על הכל ואתה פשוט ישבת שם וניסית לחבק אותי כיאלו המגע שלך מרפא.
אבל לא. כבר מזמן שלא.
קבענו לדבר על הכל ובשבת היא באה אלייך ועוד התכתבה איתי מהטלפון שלך, אני עכשיו צוחקת וחושבת עד כמה אתה מטומטם אבל אז התחרפנתי ומה עשיתי? דפקתי אגרופים בקיר עד שהכאב יעבור, אבל הוא לא עבר.
למחרת גיליתי שסדקתי את היד בגללך. וזאת הייתה הפעם היחידה שכאבתי לעצמי מאז שהתקעקתי, מאז שהבטחתי לעצמי שזהו אני חדשה ופחות סדוקה אבל לא.
ואז הבנתי שאתה פשוט לא תשתנה לא בשבילי ולא בשביל עצמך. הבנתי אתזה מזמן ותמיד אמרתי לעצמי ולכולם שאני לא אוהבת אותך ושאני לא יהיה איתך בחיים כי אני יודעת שאתה לא בשבילי אבל עדיין הייתי שלך.
אני זוכרת שאמרתי לך כשהיו על הגג שיום יבוא ויהיה מאוחר מידי ואני יהיה של מישהו אחר ואיך עניתי? הא נכון לא ענית בכלל.
רצת אליי כנפלת ואני כבר הייתי אטומה לחלוטין כלפייך פעם ראשונה אחרי חמש שנים הייתה באמת סתם עוד ידיד.
הושטתי לך את המצית ששמרתי עלייה מפני הכל ומפני כולם כי היא הייתה ממך. היא תמיד הייתה סגורה בתוך קופסא שאפאחד לא יפגע בה, שאני לא יאבד אותה. אבל באותו יום הושטתי לך אותה ואמרתי לך קח זה שלך.
ואז הבנת ראיתי במבט שלך שהבנת שאני חומקת לך מבין האצבעות, אמרת לי בקול שבור שהיא שלי עכשיו שנתת לי אותה והיא תישאר אצלי.
הסתכלתי עליך באדישות והכנסתי אותה לכיס.
לאותה מצית הייתה קופסא שמרתי עלייה מהכל ומכולם כל פעם שהייתי מדליקה איתה סיגרייה היא הייתה חוזרת מיד לקופסא
פעם הייתי חוטפת פניקה כשלא מצאתי אותה אחרי שהשתמשתי בה היא תמיד הייתה שם .
אבל עכשיו כשאני רואה שהיא לא שם כלום לא זז.
אני מושיטה יד למצית אחרת ומדליקה באדישות.
ואז הבנתי שזהו כל זה נגמר סופסוף,
אחרי חמש שנים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
