כשנכנסת לבלוג אחר שבוע ואולי טיפה יותר ללא שיתוףאני תוהה אם "שקוף ואמיתי" זה מה שמאפיינן את הבלוג ולא.
הכי לא שקוף ולא אמיתי מזמן אמת הפכה מושג בלתי מושג בידי
אינני יודעת מה האמת שלי ואין לי מושג מהי שקיפות
אני כלכך נמנעת מרגשות,הולכת על חבל דק ולא אכפת לי להשאר בפינה
כשאומרים לי כמה מרחיקה אני,אני לוגמת מילים אלה כמים
כלכך לא מפתיע ולא חדש.
אינני מלאת אהבה או נתינה
וזה לא מדויק כי הכל תלוי,עם כל נתינת האחר כלפי
תמיד יש בי איזה ספק כלפיו,אינני מאפשרת היקשרות
ליבי למד את התרגיל הוא נשען אך תמיד מוכן כשמפנים לו את גב
אך עם ילדים זה אחרת כלכך אחרת...ילדים זה האושר שלי
האינטרס הפעוט הקיים בהם כלכך תמים שלא אכפת לי להסתכן
חנוך הוא אדם שמלווה אותי 3 שנים,בתחילה דרך מייל הוציא אותי מהבור
ניסה להטמיע בי דרך חיים נכונה,היה עיקש ואכפתי איתי ושמר על גבול כלכך דק
וכשניסיתי לעבור אותו הצלחתי והכרתי אותו ושם כבר לא היינו חזק וחלש
הפכנו "חברים" כשגיליתי שנמשך אז התרחקתי כלכך ועקצנו אחד את השניה
התרחקתי אך כל פעם שהייתי צריכה משהו היה שם בקטנה
בשנה האחרונה התקרבנו היה האדם היחיד שראה אותי שבורה
ואמר לי את כל המילים שהייתי צריכה לשמוע לא פעם ולא פעמים
אך עצם זה שהיה נשוי תמיד גרם לי לחשוש ככל זמן ולהשמר ממגע
פחדתי שכל דבר יעורר אותו מינית,פחדתי להיות במקום שאישתו
אך אישתו ידעה עלי ובמקום שהייתי הוא היה היחיד בערך
תמיד הסתכלתי עליו בעירבון מוגבל אך לא פעם הוכיח כי הוא לא מוותר
ועדין עצם זה שהוא גבר....יש לי חוסר אמון מוחלט מול גברים ובני אדם בכללי
אז מהנוהג אצלי עשיתי הכל להרחיק באופן לא מודע
וכעת כמו כולם הוא פרש הצידה וכמה מפתיע שהלב
לא מצטער כי הוא לא היה שלם עם העובדה שהוא נשוי
לא כי הייתי מתאהבת או זורמת,ממש לא!!!!
אלא כי קשה לי להיות בקרבה כזו מהפחד לתפוס
את מקומה של אחרת
אולי כעת כשאהיה לבד ואקבל החלטות עצמאיות
אהיה משוחררת אולי סוף סוף ארגיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
