לחשוב בקול רם
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
| 5/2015
 פרצופים
יש המון דברים שאפשר להגיד עליי. ואמרו עליי בעבר שאני דעתנית, עקשנית, חסרת טאקט ומרוכזת בעצמי, אולי זה אפילו נכון. אבל אם יש משהו אחד שלא תוכלו להגיד עליי זה שאני גורמת להרגיש לאנשים לא בסדר עם משהו בעצמם שהם לא יכולים לשנות. זה אחד מהדברים הכי גרועים שאפשר לעשות למישהו בעיניי, ביחד עם לצחוק על משהו במישהו בידיעה שזה מפריע לו בעצמו. רוב הילדות שלי זה מה שעשו לי, זה בא מכולם, אפילו מה"חברות" שלי. אבל עברתי דירה ושכחתי אותם, השגתי לעצמי חברים חדשים שרובם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. אבל רק רובם, יש לי כמה חברים שלא משנה כמה אשתנה אני לעולם לא ארצה אותם. בינהם ידיד שלי, שלמרות המאמצים הבלתי פוסקים שלי להראות האדה כלפיו ולשנות את צורת ההתנהגות שאותה הוא מפרש כ"פוגענית" שלי מפני שהרגשות שלו חשובים לי, הוא דוחה אותם כל פעם מחדש. ובאותה הזדמנות אומר משהו שגורם לי להרגיש רע עם עצמי ומכחיש כשאני מציינת את זה. וחברה שלי, שאומרת באופן חוזר ונשנה שהיא החברה הכי טובה שלי אבל דואגת להגיד לי שאני ילדה מציקה, או צוחקת על הקול שלי. היא לא מקשיבה לסיפורים שלי ומודה בזה, ומציינת באופן חסר טאקט ביותר את כל הדברים שמעצבנים אותה בי. ואני לא יכולה להרשות לעצמי להסתובב עם אנשים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי, כאילו אני לא עושה את זה מספיק טוב. אני חייבת להתרתחק מהם, במהירות. אנשים כאלה הם כמו רעל בשבילי כי הם גורמים לי להתמכר לתחושת האישור. כי עכשיו אני יודעת מה הפרצופים האמיתיים שלהם אז הם יכולים להגיד עליי מה שהם ירצו, רק שלא יגידו שלא ניסיתי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: