לחשוב בקול רם
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
| 5/2015
 עצבים
אני שונאת שאנשים הורסים לי משהו שאני אוהבת. יש מעט מאוד דברים שאני מוצאת מלהיבים, ו-וואלה אולי הדברים האלה לא הכי נורמטיביים אבל זה לא אומר שצריך לפסול אותם על הסף. אני ועד שתי חברות שלי נורא מתעניינות בקרימינולוגיה, אז הייתה לנו שיחה על זה היום מפני שהייתה קיימת אפשרות שנוכל ללמוד את זה במקום לקחת את השעתיים בשבוע של השכלה כללית. ואז חברה אחרת שלי, שהחליפה בין סייבר לרפואה רק אחרי שהיא ראתה את האנטומיה של גריי ופתאום התחילה להיות נלהבת בנושא רפואה(מה שבסדר גמור כי זה כנראה פתח אותה לתחום, אבל בהתחשב במה שהיא אמרה אחר כך זה מאוד רלוונטי.) אמרה לנו "למה אתן מתלהבות מזה כל כך? מה קרה? רק כי ראיתן מחשבות פליליות?" וכל כך התעצבנתי עליה באותו הרגע, במחשבה לאחור זה שהגבתי על זה מול כולם כנראה לא היה הדבר הכי נחמד ובוגר לעשות, אבל הדם שלי רותח רק מלחשוב על זה. ועוד אחרי שהיא אמרה לי בעבר שמדעי החברה זאת הגברה של מטומטמים. אני בדרך כלל לא מגיבה, בעיקר לא לחברים שלי כי אני מרגישה צורך לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם, להרגיש בטוחים. אבל אני מניחה שיש דברים שפשוט מוציאים אותי מאיזון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: