לחשוב בקול רם

כשחברות שלי צוחקות עליי מאחורי הגב שלי, אני מתכוונת פשוט כמשמעו, ממש מאחוריי, אני מסתובבת בשביל לראות איך הן יגיבו. אחת מהן מתחילה לצחקק והאחרת פשוט אומרת לי "מה". ואני כועסת, מאוד כועסת. אני אף פעם לא מרכלת עליהן ובטח שלא על המראה החיצוני שלהן, חברות של ממש. אני מבינה שאני לא הילדה הכי יפה שיש, אבל זה לא כאילו לא מתחילים איתי או לא מביעים עניין בכלל, וגם אם זה אכן היה המקרה מי אתן שתצחקו עליי ואחר כך תגידו לי שאתן חברות? אני תוהה איך תרגישו אם תגלו שבגללכן שרטתי את עצמי עד זוב דם בכל הידיים, חזרתי להרגלים רעים.

אני מניחה שנתראה בגיהנום.