לחשוב בקול רם

אני אף פעם לא אבין מאיפה בא האומץ של אנשים לצחוק על משקל של אחרים, אתם יודעים שזה נושא רגיש, אז למה מלכתחילה? בין אם זה להגיד למישהו שהוא רזה או שמן, למה אתם חייבים להיות טיפשים? אני מתה לעוף מכאן.

כשהייתי קטנה המצאתי לי עולם, שבו העננים עשויים מצמר גפן מתוק ובטון הוא בעצם שוקולד, חשבתי על הכל, חוץ מעל האנשים. הייתי מאושרת רק בעולם שלעולם לא היה, ולעולם לא יהיה. רק תנו לי קצת שקט וכוס תה. גם משהו מעניין לכתוב עליו יהיה נחמד, כי בינתיים אני מרגישה כאילו החיים שלי תקועים בתוך מעגל של ייאוש. אמרו לי שזה משתפר, אבל הם שיקרו.