לחשוב בקול רם

אתה חסר לי, לא יודעת.

הנוכחות שלך בחיים שלי חסרה.

המשמעות שלך בעיניי חסרה.

אתה פשוט חסר.

ומחר, מחר זה יהיה שנה ועשרה חודשים מאז.

ובראשון לספטמבר, שנה מאז שעזבת.

לא רציתי את זה, אני מצטערת, הלוואי שהיה לי מה להגיד. אבל מרוב מחשבות, נגמרו לי המילים. חשבתי כל כך הרבה על מה אני אגיד לך, אבל ברגע האמת לא היה לי כלום. אולי אני טיפשה. לא יודעת. אם הייתה לי עוד הזדמנות, הייתי עושה את זה אחרת. כן. הייתי עושה הכל אחרת. אבל במובן מסויים אני מניחה שאני חייבת לך, ממש חייבת לך. בזכותך הכרתי אותו, היית מחבב אותו, אני יודעת. זה קשה שלא. לא יצא מאיתנו כלום, אבל הוא מהאנשים האלה שאני פשוט אסירת תודה שדרכינו הצטלבו, איכשהו. כמוך, כמעט.

אני אתגעגע אלייך לנצח, אריאל.