לחשוב בקול רם

לכל אחד יש מישהו בחיים שלו שמילה קטנה ממנו יכולה לשנות את כל מצב הרוח שלו לחלוטין, הבן אדם הזה שהידיעה שהוא מאושר כרגע איפשהו שם, גם אם זה רחוק ממך עושה גם אותך מאושר. ואין תחושה יותר טובה מאשר לדעת שהבן אדם הזה מאושר, בעיקר אם זה בגללך.

אולי חוץ מלדעת שאתה חשוב גם לו באותה מידה. ואם אין לכל אחד מישהו כזה, אז צריך להיות. כי היתרונות עולים על החסרונות, לפחות לדעתי. וזה אולי נשמע טיפשי שבן אדם אחד יכול להיות אחראי על מצב הרוח הכללי שלך ללא שום קשר למה שקרה קודם, ואולי אפילו עוד יותר טיפשי אם הוא גר מיליון שנות אור ממך כמו במקרה שלי. אבל אם הייתם מכירים את יאיר הייתם מבינים. למרות שאי אפשר לבחור את האנשים האלה שיהיו חשובים לך, וזה יכול אפילו להיות מישהו שפוגע בך, אני חושבת שגם אם יכולתי לבחור מישהו הייתי בוחרת אותו. למרות שלא חסרים לי אנשים או חברים שאני יודעת שיהיה הרבה יותר קל לתת להם את התואר של האחראי על מצב הרוח שלי ללא ידיעתו, אבל אני מוכנה שיכאב לי בגלל יאיר כי הוא שווה את זה.

ואני יודעת, שאם הוא היה יודע שמשהו שהוא עושה מכאיב לי הוא היה עושה כל מה שהוא יכול בשביל שאני לא ארגיש ככה, ובטח שלא בגללו. כי הוא פשוט מהאנשים הטובים האלה, שגם אם היית רוצה למצוא משהו רע עליהם לא היית יכול. גם לאנשים שמכירים אותו שנים על גבי שנים אין מילה אחת רעה להגיד עליו, והייתי כל כך שמחה אם היו לי שנים לבלות איתו. אני כותבת את כל הפוסט הזה על יאיר, אחרי כל היום הנוראי הזה ובהחלט יום לא קל בשבילי, כי הוא הצליח לעודד אותי בלי לדעת בכלל. חברה שלי יצאה לטיול שהיה ופספסתי, פספסתי בעצם את שלושת הטיולים האחרונים. אני לא יודעת למה, אולי חשבתי שמרחק יעשה לי טוב.

 אז היא דיברה איתו עליי, אני מניחה שהם לא דיברו רק עליי ושעליית באקראיות בשיחה שלהם, למרות שחלק ממני היה רוצה לקוות שיאיר כיוון לשיחה הזאת כמו שאני עושה כשאני רוצה לשמוע על אנשים שלא ראיתי הרבה זמן.

והוא אמר לה להעביר לי שאם אני לא באה לטיול הבא הוא לא נותן לי לגעת לו בשיער יותר. ומשהו בזה כל כך חימם לי את הלב, עצם זה שהוא דיבר עליי בביטחון כזה, כאילו הוא יודע בוודאות שניפגש שוב. ושאכפת לו אם אני אבוא לטיול הבא או לא, ואני לא חושבת שהיה משהו שיכול לשמח אותי יותר היום. תודה יאיר, אתה מתוק. אני מקווה שאתה יודע. אני בטוחה שאם הבנות האלה שסירבו לך היו קוראות אפילו חצי מהפוסטים שכתבתי עלייך, הן לא היו מסרבות. איזה פספוס. איך אפשר?