לחשוב בקול רם

יש לי חברה שאני לא יכולה לשקר לה.

זה כאילו המילים שלא מעזות לצאת מפי מתגנבות אל אוזנייה.

כאילו הדברים שאני מסתירה כתובים לי על הפרצוף,

והיא כמעט תמיד הראשונה שיודעת.

אני מניחה שזה אמור להיות משהו טוב,להצטרך להסתיר מבן אדם אחד פחות, עד שזה יהיה קל יותר וכולם ידעו.

אבל הפעם.. רציתי לשמור על זה בסוד רק לעוד קצת.

רציתי להיות מסוגלת לשקר לעצמי רק עוד קצת.

רציתי להימנע מהמבטים המרחמים רק עוד קצת.

רציתי לתאר שהוא לידי רק עוד קצת.

אני מניחה שאפשר להוריד את הכלב שלי עכשיו מהרשימה של הדברים שעושים לי טוב, למרות שאני לא אעז.

לקחו גם אותו.