לחשוב בקול רם

כתבתי לך הודעה, עם אפילו לא אחוז ממה שיש לי להגיד לך, ועליך. כי אני הרגשתי שנשבר לך הלב, וזה קצת הרבה שבר את שלי. ואמרתי לך לא לענות להודעה, ושאתה לא אמור להרגיש שום צורך או רצון מבחינתי לענות לזה(כמובן שהתעלמת מהחלק הזה לחלוטין וכתבת בדיוק את הדבר הכי מקסים שאפשר להעלות על הדעת), אחרי הכל, חברה שלי(בין ההכי קרובות) שברה לך את הלב. כי אני פשוט רציתי שתדע, שאתה מקסים ונהדר. ושכל מי שטיפשה(גם אם במקרה הזה, היא ממש חכמה) מספיק בשביל לא לראות את זה, עם כל האהבה שלי לחברה שלי, לא ראויה אפילו לשבב קטן ממך, כי אתה כזה טוב, באמת. 

אפילו את כל זה לא כתבתי לך, רק כתבתי שאתה מקסים ושלשמוע שאתה בדיכי כל כך ביאס אותי כי כל כך רציתי את זה בשבילך. ולעזאזל, זה נכון. אומנם הדרך שבה כתבתי את זה הייתה יותר ארוכה ומנוסחת הרבה יותר טוב כי די שפכתי לשם חלק מהרגשות שלי בזמן האחרון. אני כל כך רציתי שתהיה מאושר יאיר, אפילו אם זה אומר להיפגע, אפילו אם זה אומר שתהיה עם מישהי אחרת. אני פשוט רוצה שתהיה באמת ובתמים, מאושר. כי זה כל כך כל כך מגיע לך. אני חושבת שקוראים לזה אהבה. או שיצאתי מדעתי.