לחשוב בקול רם
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מבחן
עברתי את המבחן, המבחן הזה אמור להיות סיפור די גדול כי הוא מתנה קבלה לתוכנית צבאית ודורש יכולות גבוהות במתמטיקה. אני חשבתי שהוא היה די קל ומשעמם למדיי. זה לא שאני מתרברבת, הייתי ממש גאה בעצמי. אבל פשוט ציפיתי ממנו ליותר. זה יהיה הזוי עכשיו אם לא יכניסו אותי למגמת סייבר, והצבא יכניס אותי למסלול של סייבר. ואידיוטי, בעיקר. כי זה שעברתי את המבחן, כבר אומר שאני מסוגלת. אני צריכה לעבור רק ראיון עכשיו. שמעתי שהוא ממש קשה, שמעתי שהם מתקילים ושואלים חידות. אבל גם אם אני לא אעבור את הראיון, זה יהיה בסדר, כי זה רק אומר שלא אהבו אותי. לא שלא הייתי מסוגלת. חוץ מזה, זה גם יעשה לי מזל טוב לקראת המבחן בפיזיקה. אי אפשר לקבל את הכל, אז גם להיכנס לתוכנית של הצבא וגם להתקבל למגמת סייבר נשמע הזוי, אבל מתחיל להישמע אפשרי.
| |
בכי כאוב
ההורים שלי לא חושבים ככה אבל יש לי שליטה עצמית, אומנם גם היא נעלמת בהדרגה ביחד עם השפיות שלי. אני נואשת לפסיכולוג, למישהו שיאשר את זה שאני משוגעת או שיאשר את זה שאחותי מרושעת. כך או כך לפחות אקבל קצת שקט. אני כל כך עייפה, אבל אולי זה מייאוש. כבר לא כיף לי לעשות דברים, אני מרגישה כאילו אני מדברת עם אנשים רק כדי למלא את החלל, אולי גם את החלל בתוכי.
אני אוהבת את הצפירה, רגע אחד שבו כולם בשקט, שילוב של עצב וגאווה. רצון לחיים. בכי כאוב ומדים שכבר לא ירוקים.
התנדבתי היום וחילקתי זרי פרחים בחינם בבית העלמין למשפחות שכולות, לשם שינוי הרגשתי כאילו אני מביאה תועלת.
ראיתי כל כך הרבה אנשים בוכים היום, גם אני בכיתי. אני לא מרוצה מזה שהיום בערב אנחנו הולכים לחגוג, אבל זה יהיה יותר גרוע להישאר בבית. כל יום מלחמת עולם נוספת.
תוציאו אותי מכאן, בבקשה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: