גורל | סיפור בהמשכים

"אני בבעיה רצינית" איתן אמר כשעניתי לפלאפון.

"מה קרה?" שאלתי.

"לא לפלאפון. במקום הקבוע עוד 15 דקות" אמר בהתנשפות קלה וניתק.

מוזר... חשבתי לעצמי. סיימתי לשתות את הקפה שלי והנחתי את הכוס בכיור. יותר מדי כלים, אני צריך עוזרת. החלפתי חולצה ויצאתי בזריזות מהבית, מתניע את האוטו ונוסע לפארק בקצה השני של העיר, המקום הקבוע לפגישות שלנו. למזלי לא הייתה הרבה תנועה בכביש, אז הגעתי תוך כמה דקות. חניתי בפינה צדדית, מכבה את המנוע ומחכה לאיתן שיגיע. לפתע, תוך פחות מדקה, הדלת של המושב הקדמי נפתחה ואיתן התיישב במהירות, מתנשף ומזיע כולו.

"סע, סע!!!" צעק.

"מה קרה לך?!" שאלתי בבהלה, מתניע ונוסע משם כמה שיותר מהר.

"הכל נהרס, אני חושב שעלו עליי, ונראה לי שמישהו עקב אחריי לכאן. תיסע מהר יותר!!!" צעק שוב.

"תירגע שניה איתן. תנשום. ועכשיו תסביר לאט וברור" אמרתי, מנסה להירגע בעצמי. הבטתי כל רגע במראות, מוודא שאין מישהו מאחורינו.

"נסעתי ליעקב הביתה. הכל לפי התכנון. הכל היה מוכן, הכל היה בסדר. לא יודע מה קרה פתאום, משהו השתבש. כאילו ידעו שאני הולך להגיע. הוא היה אמור להיות לבד בדירה, ופתאום שמעתי בום והיה הדף חזק, ואז תוך כמה שניות איזה ארבעה צצו להם משום מקום והתחילו לרדוף אחריי. הם ראו אותי, ראו גם את האוטו. נסעתי לחורשה שקרובה לפארק ושרפתי אותו" הסביר.

"אתה יודע מי הם?" שאלתי, מנסה להבין.

"אין לי מושג שלומי, אבל הוא היה אמור להיות לבד, אף אחד לא ידע חוץ מאיתנו ומשמעון כמובן. ופתאום הם יצאו!"

"זה לא הגיוני. אתה בטוח שאין עוד מישהו שידע?" שאלתי.

"אף אחד. רק הקרובים ביותר לשמעון" אמר, בטוח בעצמו.

"אתה יודע מה זה אומר..." אמרתי בשקט והוא הנהן.

"יש לנו מלשין" מלמל.

"לא נפצעת, נכון?" שאלתי, מביט בו לרגע, לפני שהרמזור יתחלף לירוק.

"לא, אבל אני חייב מקלחת כוסעמק"

"שמתי לב... תישאר אצלי הלילה, ליתר ביטחון" אמרתי.

"חייבים לספר לשמעון" אמר.

"מחר על הבוקר. עדיף לא להעביר את זה דרך אף אחד, אנחנו לא יכולים לדעת מי המלשין. נחכה למחר ונדבר איתו פנים מול פנים" אמרתי והחניתי את הרכב.

"איזה זין" סינן בזמן שיצאנו, מתקדמים לכיוון הבית שלי.

"בוקר טוב!" דנה אמרה בחיוך כשנכנסתי למטבח.

"וואו, מה שסוף שבוע בצימר יכול לעשות לאנשים..." מלמלתי בעייפות תוך כדי פיהוק, והיא צחקה.

"בואי, הכנתי ארוחת בוקר. עוד שעה הוא יגיע לאסוף אותי" אמרה בזמן שהניחה צלחות על השולחן.

"חיה לך את החיים הטובים בזמן שאני צריכה להיתקע בעבודה" התלוננתי.

"לפחות אחת מאיתנו עושה כסף" אמרה בחיוך.

"את מרוויחה יותר ממני!" צעקתי.

"וכל שבוע לוקחת חופש. את מי את חושבת שישאירו בעבודה בקצב הזה? אותי או אותך??"

"טוב נו... גם נכון"

"עכשיו תשתקי ותאכלי" אמרה כששמה לי בצלחת פנקייקים.

"יאמי... איזה פינוק! למה רק כשאת נוסעת את מפטמת אותי ככה?"

"כי אני מנסה לפצות על זה שאת תישארי כאן לבד כל הסוף שבוע"

"בקטנה, זה לא מפריע לי. מקסימום בתור עונש אני אבלה לילה עם גבר לא ידוע במיטה שלך" אמרתי בחיוך ערמומי.

"איכס דוחה! שלא תעזי!!!" צעקה ואני צחקתי.

צליל הודעה בקע מהפלאפון שלה.

"ממ זה הוא, הוא מקדים קצת" אמרה תוך כדי שהיא מביטה במסך.

"לאן הוא ממהר כל כך?"

"כנראה שהוא רוצה סקס של בוקר" צחקקה.

'בוקר טוב לכם. הלילה מכונית שרופה נמצאה בחורשת עידן, זאת לאחר ששעה קודם לכן פיצוץ לא ידוע נשמע משכונת האצ"ל. במשטרה מאמינים כי המקרים קשורים, אך הסיבה לא ברורה עדיין.'  קולה של מגישת החדשות נשמע מהטלוויזיה בסלון.

"אוף. הדברים האלו עושים לי צמרמורות בגוף. כל כך מעצבן" מלמלתי.

"צודקת... אבל מה נעשה. כנראה שלא כולם בני אדם למרות הכל" אמרה.

"מה היה כל כך דחוף? שמעון שאל כשאיתן ואני נכנסנו לחדרו.

"יש לנו משהו רציני לספר לך" איתן אמר, מתיישב בכורסה.

"לבד" הדגשתי, מתיישב גם.

שמעון סימן לשלושת הגברים האחרים שהיו בחדר לצאת ממנו.

"מישהו משתף פעולה עם יעקב" איתן אמר לאחר כמה שניות של שקט.

"אתה בטוח?" שאל שמעון, מביט באיתן במבט חסר הבעה.

"כן" אמר, מתחיל לספר לו על אירועי הלילה.

שקט מוחלט. הבטנו בו, מחכים לתגובה, לאחר מה שאיתן סיפר לו.

"תבררו לי מי זה. ושזה לא ייצא מהחדר הזה" אמר בטון שקט אך תקיף. שמעו עליו שהיה עצבני.

"כן בוס" אמרתי. איתן ואני הבטנו זה בזה, ויצאנו מהחדר.

"מה אתה חושב?" שאל איתן.

"לא כאן..." מלמלתי בשקט, מעביר את ידי על ראשי.

יצאנו בדממה מביתו של שמעון, ונכנסנו לרכב.

"אני חושב שצריך לעקוב אחריהם" אמרתי.

"אחרי כולם?" שאל.

"לא. רק מי שידע על מה שאתה הולך לעשות"

"אוקיי. חוץ ממך ומשמעון, עוד שלושה ידעו" אמר לאחר כמה שניות של חשיבה.

"מי?"

"דורון, אמיר ויונתן" השיב.

"יש לך מישהו על הכוונת?"

"האמת שמבין שלושתם, על אמיר אני הכי פחות סומך. משהו בו לא מסתדר לי" אמר.

"אז נתחיל עם אמיר"

"ואיך נעקוב אחריהם בדיוק? הם מכירים אותנו הרי. צריך שמישהו אחר יעשה את זה"

"לא. אי אפשר לקחת את הסיכון שמישהו נוסף יידע" התנגדתי.

"גם נכון. טוב אז ניקח רכב אחר, שמשתלב עם הסביבה, ושהם לא מכירים"

"נשכיר" הנהנתי בראשי.

"בן של זונה מי שעשה את זה. אני אקבור אותו חי" אמר בעצבים.

"לא לפני שנגרום לו להתחרט על היום שהוא בחר להלשין" סיננתי.

הייתה לי מוזה פתאום, והתחשק לי לכתוב פרק נוסף... מקווה שנהניתם :)

שבת שלום!