תהנו ♥
כאב ראש מטורף תקף אותי, מרגיש כמעט כמו הנגאובר, חוץ מהעובדה שלא
שתיתי בכלל. הרגשתי כאילו דופקים על המצח שלי עם פטיש, ומרוב שזה כל כך חזק,
יכולתי לשמוע את הדפיקות.
רגע. הדפיקות מגיעות מהדלת. לעזאזל... מה קרה כאן. קמתי
באיטיות, פוקחת עיניים בקושי, מביטה מסביב וקולטת שאני בסלון. הסתכלתי על השעון
שתלוי על הקיר, בדרכי אל הדלת, רואה שהשעה כבר שבע בערב.
"דור..." מלמלתי. עדיין מנסה להבין איך נרדמתי ככה. פתחתי
את הדלת, מביטה עליו בשקט.
"וואו. מישהי פה נראית כאילו היא חזרה ממלחמה" אמר ונכנס
פנימה, סוגר אחריו את הדלת. שמעתי את צליל בקבוקי הבירה שהתחככו זה בזה, שהגיע
מהשקית שהחזיק בידו.
"נרדמתי..." מלמלתי כשהתיישבנו בסלון.
"אני מפריע?" שאל, מסתכל על השולחן הקטן, עליו מונחות שתי
כוסות.
"שיט" אמרתי.
"מה קרה?" שאל.
"וואו הראש שלי מתפוצץ מכאבים" אמרתי, אוחזת בו בשתי ידיי.
"שתית?"
"לא... הייתי פה עם מישהו, ואני חושבת ששכבנו"
"חושבת?"
"כן..." אמרתי.
"הפלאפון שלך מצלצל" אמר והצביע על הפלאפון שלי, שרטט על
הספה.
"זה הוא" מלמלתי.
"תעני"
"לא מה השתגעת? פאדיחות"
"נו, תבררי אם שכבתם" אמר.
"הלו?" עניתי בהיסוס.
"היי, התקשרתי לשאול איך את מרגישה" שמעתי את קולו דרך הקו.
"אממ מה?" שאלתי, לא מבינה.
"הכדור השפיע עלייך חזק הא" אמר ושמעתי אותו מצחקק.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי.
"טוב בטח התעוררת לפני כמה דקות, עוד מעט תתאפסי והכל יירגע. היינו
אצלך ופתאום הרגשת ממש רע, אז נתתי לך כדור, ואמרתי לך שהוא בטח יגרום לך להירדם
מרוב שהוא חזק. את צחקת ואמרת שגם ככה את צריכה להשלים שעות שינה, אז נתתי לך אותו
והלכתי. אמרתי שאתקשר מאוחר יותר לבדוק מה איתך" הסביר.
"שכבנו?" שאלתי פתאום, לאחר כמה שניות של שקט.
"מה? שאל וצחק.
"שכבנו?" חזרתי.
"מה פתאום" השיב וצחק שוב.
"טוב אני צריכה ללכת, נדבר כבר טוב?" אמרתי במהירות.
"אוקיי, מקווה שהכדור עזר לך" שמעתי אותו אומר בדיוק לפני
שניתקתי.
"מה זה היה?" שאל דור.
"אני מפגרת" אמרתי, בוהה בנקודה לא ברורה באוויר.
"כן, וסביר להניח שעכשיו הוא גם חושב ככה"
"חלמתי את זה"
"את מה?"
"חלמתי ששכבתי איתו. זה הרגיש כל כך אמיתי" אמרתי, מסתכלת
עליו, והוא התחיל לצחוק.
"את משוגעת" אמר כשנרגע מהתקף הצחוק.
"ועוד שאלתי אותו את זה, ואז אחר כך זה חזר אלי, והבנתי
שחלמתי!"
"אומרים שחלומות מתגשמים" קרץ לי.
"איך אני אוכל להסתכל לו בעיניים?!" אמרתי בהיסטריה.
"תירגעי, חולה בראש"
"יואו בטח הוא צוחק עלי עכשיו, אחרי השאלה ההזויה הזאת. אני באמת
חולה בראש"
"סתמי כבר" אמר, מושיב אותי לידו, מחפש סרטים בויאודי
בטלוויזיה.
"אני לא באה מחר לעבודה" אמרתי.
"ולמה זה?" שאל.
"כי זה שלומי הזה... והוא כמעט כל יום יושב במסעדה!"
"טוב מעכשיו לא מדברים על זה יותר!!! שיגעת אותי אישה!" צעק
וסתם לי את הפה. נשכתי את האצבע שלו בחוזקה והסתכלתי עליו, מחייכת.
"כלבה" מלמל.
"הב הב" חיקיתי נביחה של כלב.
"מתאים לך בול" צחק ופתח בקבוק בירה.
"זה הוא. חותם לך שזה הוא" איתן אמר.
"יש משהו חדש?" שאלתי.
"כן" אמר והושיט לי כמה דפים.
"מה זה?" אמרתי, לוקח אותם ממנו ומרפרף בהם.
"הודעות ושיחות שלו. משני הפלאפונים"
"בן של זונה" מלמלתי כשקראתי את ההודעות שהיו שם.
"הוא אפילו כתב שם דברים על הנשקים שמוחבאים" אמר איתן
בעצבים.
"מניאק מסריח בוגד. בוא נלך אליו עכשיו" אמרתי, מעיף את
הדפים לרצפה.
"ככה? בלי תכנית, בלי גיבוי?" שאל.
"תקרא לדורון, סער, אלון ומתן. ושאלון יבוא עם הטרנזיט. ניסע
כולם ביחד"
"מה עם נשק?" שאל בזמן שהוא מסמס להם.
"נעבור בדרך בדירה וניקח משם מה שצריך"
"אין מצב שזה פשוט מדי. אני חושב שיש שם אנשים איתו, או כאלה
שמסתובבים בשכונה ליד הבניין שלו כדי לשמור עליו. הרי הם יודעים שמתישהו זה יתגלה,
במיוחד כשהוא מדליף להם מידע חשוב" איתן אמר, מגרד בראשו.
"אז נוריד אותם" אמרתי לאחר כמה שניות של שקט.
"אסור שהוא ישמע שקורה משהו בחוץ"
"נעשה מארב. נתצפת על האזור, כל זוג תופס עמדה, אם יש
ספק-יורים" אמרתי.
"הם בדרך לאסוף אותנו" איתן אמר לאחר שהביט בצג הפלאפון
שלו.
"מצוין. בוא נרד"
"הסרט הזה מעצבן אותי" אמרתי, לוקחת חופן של פופקורן מהקערה
ואוכלת.
"למה? סרט פצצה"
"הוא משעמם"
"מה את מבינה" אמר, לוגם מבקבוק הבירה שהחזיק בידו.
"דור, איך אתה מתכוון לנהוג הביתה אחר כך?" שאלתי, קולטת
שעל השולחן עומדים ארבעה בקבוקי בירה ריקים, והחמישי בדרך.
"לאט ובזהירות" צחק.
"נו אני רצינית. זה לא טוב. ואם יעצרו אותך בצד לבדיקה אז בכלל
בלגן"
"בקטנה"
"טיפש" מלמלתי.
"אני רעב" אמר, תופס בבטנו.
"תינוק. מה אתה רוצה לאכול?"
"אותך" אמר ונשך את היד שלי.
"חולה נפש, זוז" אמרתי ודחפתי אותו, והוא צחק.
"תכיני לי לאכול נו, תהיי מועילה"
"בוא נלך למטבח. הסרט הזה מפגר גם ככה" אמרתי, משהה את הסרט
וקמה מהספה.
"יאללה תפתי אותי במשהו טעים" אמר כשנכנסנו למטבח.
"סנדוויץ' עם נקניק?" שאלתי.
"וואו. מקרר של רווקה. את ודנה לא מבשלות?!"
"אממ.. לא כל כך" מלמלתי.
"בושה. מה יש לך כאן, בואי נסתכל" אמר, פותח ארונות.
"אין לנו כלום בעיקרון" אמרתי.
"יש כאן פסטה" אמר, מחזיק בידו חבילת פסטה.
"אין רסק עגבניות" אמרתי.
"התקווה האחרונה שלי נעלמה לה כרגע" אמר בדרמתיות.
"מי שישמע כאילו אתה מבשל כל היום ארוחות גורמה"
"תתפלאי!"
"טוב זה לא נחשב. אתה תעשה הכל בשביל להכניס מישהי למיטה, וככה
אתה מרשים אותן"
"ומצליח לי" אמר בחיוך מרוצה.
"טוב כולם בעמדות" אמרתי לאיתן לאחר שהבטתי בפלאפון,
בהודעות כל זוג אישר שהוא התמקם במקום שבו הוא אמור להיות.
"בינתיים הכל נראה רגיל" איתן אמר, מביט על האזור דרך משקפת
שמתאימה לראיית לילה.
"טוב נסרוק כאן את האזור בערך שעה, אם הכל יהיה תקין אז כבר
נעבור לשלב הבא" אמרתי, מסדר אקדח בתוך הנעל שלי, שיהיה לכל מקרה.
"חבל שאי אפשר לראות מכאן את הבית שלו"
"אני חושב שמאיפה שאלון ומתן מתצפתים כן אפשר לראות, את החלון של
הסלון לדעתי" אמרתי, שולח הודעה לאלון.
"יופי זה טוב לנו, לראות אם משהו קורה שם"
"אלון כתב שהם רואים את החלון של הסלון שלו, ושיש אור. אבל הם לא
ראו אותו או כל מישהו אחר שם" אמרתי לאחר שאלון שלח לי הודעה בחזרה.
"משהו פה מסריח שלומי" איתן אמר.
"אני יודע. ויש לי הרגשה שאנחנו לא נראה כאן אף אחד חשוד בשעה
הקרובה"
"ואז נעלה אליו הביתה. ושם יהיה בלגן" איתן המשיך אותי.
"הם מחכים לנו" אמרתי, ואיתן הנהן בראשו.
"השאלה היא, איך הם ידעו שנגיע?"
"אמיר לא שם לב שעקבנו אחריו, אז את זה אפשר לשלול" אמרתי.
"הוא גם לא יודע שהוצאתי תדפיס של השיחות וההודעות שלו"
"ולא סיפרנו על זה לאף אחד" המשכתי.
"מה אם הוא ידע שנבדוק את התדפיס הזה ואז כל התכתובות שם היו
מפוברקות? כי הוא ידע שנעשה לו אמבוש" איתן אמר לפתע.
"ואז הוא בעצם השתמש בזה כפיתיון כדי למשוך אותנו לכאן"
"אבל איך הוא ידע שזה יקרה דווקא היום?" איתן שאל, מגרד
בראשו.
"כי הוא למד את כל מה שאנחנו למדנו אי פעם, והוא חכם כמונו. ואם
אנחנו ידענו לעקוב אחריו, הוא ידע לעקוב אחרינו" אמרתי, מביט באיתן בפרצוף
רציני.
"הוא היה שני צעדים מלפנינו כל הזמן הזה"
"מאוד חכם" אמרתי.
"אנחנו צריכים להתקפל. עדיין משהו מסריח כאן, אני חושב שהוא
מתכנן לנו משהו" איתן אמר, ולפתע פיצוץ חזק נשמע.
וזהו להפעם... 
מקווה שאהבתם!
ומקווה שפרק חדש יעלה בקרוב, למרות השבועיים העמוסים שהולכים להיות לי... (בגרויות ומתכונות זה הדבר הכי ארור שהומצא!)
אוהבת ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tutti. הכותבת