Different Me

חשבתי שעזבת,והרי כל הקשר שלנו היה אינטרנטי, לא דיברנו שבועיים, לי היה טוב, לא שלחת לי הודעות ואני לא שלחתי לך, והכל היה נהדר ואז החלטת לשלוח לי הודעה, כאילו אנחנו עוד ידידים, ואז שאלת לשלומי וציפית לתשובות כמו שהייתי עונה לך פעם, כשעוד היה באמת אכפת לך, כשלא עניתי כמו שציפית אז אז שאלת בחצי צחוק במי החלפתי אותך, ואתה הרי יודע שאני לא יכולה להחליף אותך ושלצערי את מקומך אף אחד לא תפס, כשאמרתי שלא החלפת אתה המשכת ואמרת שזה שקר שוב בחצי צחוק עניתי שאין לך מה לדאוג ולא החלפתי אותך באף אחד, באותו רגע רציתי להכאיב לך, להגיד לך שכדי להחליף אותך אתה צריך להיות חשוב, כי לא מחליפים דברים שאין צורך בהם, פשוט זורקים אותם, לבסוף רשמתי שאני מצטערת אבל אני לא מבינה את השאלה שלך, וכך נגמר הדיאלוג כביכול.

מה זה נתן לך לשלוח לי הודעה, הודעה חסרת פואנטה, לא מתאמצת ואפילו כזאת שלא מראה אכפתיות,  רצית ששוב אני אתעקש לשלומך כמו בכל פעם אחרת, שאני אסחט ממך מידע על מצבך, ששוב אגיד לך שזה שטויות ושאתה מסוגל לכל מה שתרצה, שאטפח לך את האגו, אלטף אותו בעדינות כך שלאט לאט הוא יגדל, וכשלא עשיתי זאת שאלת שאלות חסרות פואנטה, כאלו שכאילו מייצגות את מה שהיה ביננו, רק בכאילו כי הן לא מייצגות כלום, לא אותך ולא אותי. וכשלא עניתי כמו שציפית אז פשוט חזרת לאותו מצב מרוחק כמו בשבועיים האחרונים, בשביל מה היית צריך לעשות את זה?! חיפשת את הליטוף וכשלא קיבלת אותו ברחת למקום המתגונן שלך, כשאני הייתי זקוקה לליטוף אגו שלי, כשאני הייתי זקוקה לתמיכה איפה אתה היית? בטוח שלא לצידי, וכשאתה זקוק למילה טובה כי החברים החדשים שלך לא זרקו לך אותה אז אתה בא אליי, ממש חוכמה, לבוא לפגוע בי וכשאתה לא מקבל את רצונך לחזור למקום ההוא המרוחק, כי זה בסדר לפגוע בי, זה בסדר להפיל את כל ההגנות שהצבתי, מבחינתך זה בסדר כי לך לא אכפת ממני באמת, לך אכפת רק מעצמך, לך לא אכפת ממה שאני מרגישה ואתה יודע מה הם ריגשותי, העיקר שאתה תקבל את שלך וכשלא תזקק לו יותר פשוט תלך.