Different Me

לפעמיים אני מרגישה געגוע עז, אני לא יודעת למה אני מתגעגעת יותר, לאהבה שהוא נתן לי או לו לאישיות שלו, אני עוד לא החלטתי אם אני מתגעגעת להוויה שלו או לצחוק המיחד רק אותו.

אני מרגישה רייקנות עמוקה יותר מכל דבר שהרגשתי קודם, רייקנות כל כך גדולה שלפעמיים היא כמו תהום שליבי נופל אלייה, צניחה חופשית לחלל השחור הלא ידוע, אך הוא לא מתרסק הלב, הוא ממשיך לצנוח למטה, וזה קשה יותר, הציפייה הזאת לנחיתה, שהריקנות תיגמר, גם אם יחליף אותה עצב אז לפחות יהיה לה תחליף.

את מקומו איש לא הצליח להחליף, את החור שנשאר לא הצלחתי למלא, אני פה לבד, והוא שם, אני מתגעגעת לקולו קורא בשמי, בשפתיו נוגעת בעורפי, ואני כבר לא בטוחה שזאת באמת שאלה, אני יודעת שאני מתגעגעת אליו, אותו לא יחליפו, רק אני שנתתי לו ללכת החלפתי, החלפתי אותו בריקנות,בבדידות שנותרה בליבי צועקת עליי שיבוא כבר מישהו למלא את החלל כי כבר נמאס לה מתפקידה, היא כבר עייפה מלהזכיר כמה לבד אני וכמה זקוקה אני לחום ואהבה.

אבל אני הרחקתי אותו ממני, למרות שניסה הוא לחזור, ניסה לאהוב, הוא ניסה וניסה, ואני לא הסכמתי להודות בטעותי, לא הסכמתי להודות שלתת לו ללכת הייתה טעות, ופחדתי כל כך ממה יהיה, ואיך נמשיך הלאה, כי ידעתי ואני עדיין יודעת שמערכת יחסים בריאה לא הייתה לנו, אבל הייתה לנו אהבה, שאני לא יכולה להסביר במילים, אהבה ראשונה כל כך תמימה אך מלאת תשוקה, אהבה ראשונה שאני משתוקקת לה, קוראת לה לחזור אליי, אבל זה כבר אבוד, הרחקתי אותו ממני, הוא לא יחזור אליי יותר.

הוא כבר לא שולח הודעות, ואני כבר לא מתעצבנת עליו שהוא לא נותן לי להמשיך, והוא כנראה כבר המשיך, ממזמן, החליף אותי באחרות,ואני לא המשכתי ולא החלפתי באחרים, ואני עדיין מלאה בריקנות מטורפת, ועוד קצת והיום שלי יגיע, היום שהוא אף פעם לא שכח, היום שתמיד היה הראשון לשלוח לי בו הודעות, וכנראה שהשנה הוא לא ישלח, ושוב ליבי ישבר לרסיסים, כי כל כך חיכיתי להודעה, רק לראות שהוא זוכר, שלא שכח ממני לגמריי, שיראה שהוא עדיין פה גם אם לא אוהב אז זוכר, ושוב אגיד בצחוק מלא כאב שלפחות השנה הוא לא שלח הודעה, אבל בתוכי מלאה רסיסים אהיה, מלאה בכאב שלא נעלם דווקא ביום שהוא שלי, והכאב ישתק, והכאב מלא בשתיקה, הכאב הזה יהיה שלי ורק שלי ודווקא ביום שלי לא אוכל לחלוק את כאבי עם אף אחד, את כאבי על טעותי.